הם בכלל לא מתייחסים... אוויר אני לעומתם רק אוויר... והעולם
חוגג שמח מסביבי ורק אני בודד שם לבד... עם עצמי... ניסיתי
להפוך ללא שקוף, ניסיתי לחיות את המתות שדימו לי אך לא צלחה
דרכי... רגלי כשלו ואבדתי... טבעתי בים של אנשים ומה אני? אני
רק אוויר... חולפים הם מול פניי ואני חש בדמעות החמות הזולגות
מעיני ואין אדם אתה ימחה ואין איש איתי יבכה, והחיים כה
תובעניים הכיצד זה עזבתני אלוקים? ואני נופל על הרצפה הקרה לא
מפסיק לרעוד וללחוש תחינה: אנא אמרו לי ממתי זה הפכתי אוויר?
ממתי שכל שני ברחוב משתדל שלא להכיר? ממתי שכל משפחתי לי הפנתה
עורף ואני נשארתי בודד, וגלמוד, ועצוב ומבולבל לא חבל?! וממתי
זנחוני כל-כך? שהלב בי נקרע ואף אחד לא רואה, אף אחד לא שומע,
האטימות מעלימה, האטימות סוגרת... ורק אני בודד יחיד ולאיש לא
אכפת, לאיש לא מזיז! עד מתי אוכל לשבת כך? הכיצד זה הפכתי
למטרה בה כל העובר לוקח לו חץ ויורה, בלי לחשוב, בלי לעצור,
בלי להגיד במחווה נחמדת... - "זה יפגע במישהו?" כולם כבר גמרו
להתחסד נחשפו הפנים האמיתיות, כאלה שיורקות בפנים בלי בושה,
חבר לא חבר, נגמר הסיפור... ואני שעליבותי עלתה מי בודק מה
עימי קרה? מי בודק אם אני מתגבר, מי בודק אם נותר לי בשביל מה
לא לוותר? אף-אחד... שקט דממה זאת התשובה לאותה שאלה, הצינוק
כבר מחניק, אין אוויר לנשימה, יש לי קוצר, קוצר בחיים! קוצר
באהבה! בחום, במגע, אך אותו איש לי לא ייתן כי אני כבר גוועתי
ודבק בי הנר, שלהבתו מטפטפת טפטוף אחרון ואני נעלמתי, שכבתי
לישון, והנר אורו לא יאיר, שמש עליי מחר לא תזרח, כי מחר, מחר
הוא לא יום חדש, רק יום של שקיעה וחזרה למקורות כי אני אחריי
הכל נותרתי ברחובות...