אתם יודעים משהו שאני פשוט לא מבינה? בטח שאתם לא יודעים כי לא
סיפרתי לכם...
למה לאנשים שזה הכי לא צריך לקרות להם זה קורה דווקא להם?
בטח אתם שואלים מה קורה?
אנשים טובים מתים ואנשים רעים נשארים בחיים.
בטח תגידו לי שזאת דרך החיים.
אבל אני מצטערת להגיד לכם שזה לא מתקבל על הדעת...
אז אתם אומרים שאני חייבת להשלים אם זה כי הדבר היחיד הבטוח
בחיים זה הלידה והמוות.
אז את המשפט הזה אני מכירה אבל במציאות שנמצאת מאחוריו עוד לא
הספקתי להכיר. אני רוצה לספר לכם סיפור קצר... סיפור על סבא
שלי! שהוא גם קצת לכולם! תמיד נתן מעצמו בשביל אחרים ולא ביקש
תמורה וספק וספק הכל בפנים ולא רצה להדאיג אף אחד בשטויות
שלו.
בן אדם שכולם אהבו והעריכו ומעבר לכל הרגישו קרובים אליו בגלל
שנתן כל כך הרבה חום ואהבה.
ביום הולדת שלי, בדיוק ב-24:00, ליום שהיה לפני היומולדת שלי
והתחלף ליומולדת שלי הוא נכנס לבית חולים.
לילה לפני כן הוא התעורר פעמיים ולא הצליח לנשום... אבל בבוקר
הוא לא סיפר על כך לאף אחד, לא רצה להדאיג אנשים ורק שסבתא שלי
שמה לב שהוא לא עישן כל היום ושהוא מבוהל התחילה ללחוץ עליו
לספר ואז כבר היה מאוחר מדי...
עכשיו בטח תגידו לעצמכם אוי כמה עצוב ותמשיכו בחיים שלכם.
אני לא עוברת את זה... היו צריכים לנתח אותו, הוא עבר התקף לב.
והניתוח עבר בסדר אבל הוא עוד לא החלים. בדקו וגילו שהכבד
והכליות שלו הפסיקו לתפקד וללא כבד וכליות אי אפשר לחיות. אי
אפשר גם להשתיל כבד או כליות כי הוא היה חלש מדי.
הוא סבל מכאבים עזים אז החליטו להרדים את הגוף שלו כדי שהוא לא
יסבול... אבל הוא עצמו היה ער.
לפני כמה ימים הוא איבד את ההכרה וזה כבר היה ברור שזה עניין
של כמה ימים עד שהוא יעלה לשמיים או לאן שלא הולכים אחרי
המוות.
אני לא יכולתי להאמין והחלטתי לכתוב לו מכתב, הקראתי לו אותו
לפני שהוא איבד את ההכרה.
וכל היום התפללתי למענו שיקרה נס. ואני ילדה שמאמינה בניסים.
ורק רציתי לספר לכם שהיום אימא שלי אמרה לי שפתאום ממצב של
חוסר הכרה וללא כבד וכליות ושהגוף כולו רדום ומזוהם. והלב לא
יכול לנשום ללא מכונת הנשמה, קרה נס, הוא מתאושש... היה לי
חשוב לשתף אתכם בנס האישי שקרה לי... הוא עוד לא ער, ולא חי
אבל גילו דרך לטפל בו.

אז תאמינו בניסים תמיד תמיד תמיד. ואל תאבדו תקווה כי לי קרה
את הנס האישי שלי - אמיתי!