[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נמרוד דור
/
וויסקי רד-בול

זה היה אחד מאותם ברים תל אביביים, שפורחים לאחרונה בדומה
לפלורה העונתית ומתייבשים לאחר מספר חודשים של לבלוב מסחרי.
הבנו את הרעיון הכללי ולא הבנו אותו. כלומר, הברים הם אותם
ברים. הלקוחות, בדרך כלל, הם אותם אנשים ואפילו הברמנים של פעם
הם גם הברמנים של היום. הרעיון הוא אותו רעיון ובכל זאת יש
תחלופה שוטפת של ברים. לא ברור לי מי כאן מטומטם יותר. אלו
שטורחים לפתוח את הברים או אלו שפוקדים אותם. העסק, בכל אופן,
ממשיך לגלגל לקוחות ומזומנים.
משטח עץ עמוק ועבה, נטול ייחודיות מלבד הלכה, שטורחת לשבור
איזה נצנוץ מפעם לפעם. לפעמים, כמו במקרה הנוכחי, ישנו לייסט
המונע ממשקה סורר לברוח אל מכנסיים או חצאית. עיקרון העששית,
על קירות לבנים ועירומים, מייחד את המקום ממקומות אחרים רק
בגלל הצורה שלהן. מדף המשקאות, דיספליי בלעז, גם הוא די
סטנדרטי, תלוי על שלשלאות עבותות משמונה נקודות שונות בתקרה.
התקרה מכוסה פאנלים של עץ, כשעננות העשן טורחות לגלות אותה
לעיניים מתעניינות. המדף עמוס לעייפה, ייאמר לזכותו של המקום.
המבחר מעיד על שפע, שמקומו מכירנו במדינה מערבית, שכלכלתה
איתנה. המפלס הגבוה, בעיקר הבקבוקים שמחירם בינוני ויותר, מעיד
על המצב הכלכלי הירוד של הקהל. מדינה עם כסף - אזרחים בלי.
עבדיכם הנאמן וחברו נמנים על קהל הלקוחות ברגעים אלו ממש.
באולד-פאשן שלי שכן לו סינגל-מאלט, שמקורו בנחל קטן בשם אורד.
אורד היא המילה הסקוטית-גאלית למושג "גבעה עגולה" והנחל קיבל
את שמו מגבעה עגולה, שכונתה "גבעה עגולה" ועליה צמח כפר קטן עם
שם דומה. על יד הכפר נוסד מנזר, שהחלו לטרוח ולהפריד סוכר
מגרעיני שעורה באמצעות הזרמה של עשן משריפה של קבול. הסוכר חבר
למים מהגלן בשלב מאוחר יותר, הוזרם ועורבב לחביות עץ עצומות
ומהן - דרך מיכלי אידוי מנחושת - מזגו את התוצרת לשתיים עשרה
שנים שלמות בחבית של עץ אלון. הנוזל זכה לדיור בבקבוק, כרטיס
טיסה במחלקת המטען ונחיתה רכה אל תוך הכוס שלי, תמורת שישים
שקלים חדשים בלבד. החבר הסתפק בוודקה ורד-בול. חצי מחיר, בלי
טעם. החבר חולק את הזמן שלו עם איזו גברת, שהתיישבה לצידו עם
החברה שלה. מכיוון שהיא התיישבה לימינו, ואילו אני ישוב לשמאלו
וכן עליי להודות שהגברת נראית הרבה יותר טוב ממני, הרגשתי מעט
מיובש. בזכות התחושה הזנוחה יכול הייתי להתנתק מעצמי ולהתרכז
במשהו אחר. הבחורה והחברה שלה קמו לכיוון הנוחיות אך העיניים
שלי נותרו עמוק בתחתית האולד-פאשן. האוזניים צותתו בלי בושה
לשיחה, שיחה שהופיעה משום מקום ואולי בעצם הופיעה מכל מה שסופר
כאן עד כה. שני בחורים שהחליטו לדון בענייני דיומא. מצורף בזאת
תעתיק לא רע של אותה שיחה:

"אז אני אומר לך, היא משגעת אותי".
"אה, נו...?"
"אתה מכיר את הסיפור?"
"כן, כן... פגשת אותה פה בשבוע שעבר. נכנסתם לשירותים. יצאו לך
מאז עוד כמה לילות איתה".
"...אז זהו. עכשיו כל שעתיים היא עושה לי טלפון. אפשר לחשוב!"
"תירגע. יש עוד אנשים כמוני שם בחוץ".
"כן, אה?"
"כן, אה... אני אספר לך איך אנחנו רואים את זה. משגל על הפעם
הראשונה זאת אהבה. זה בלתי נתפס מבחינתנו, שעוברים כל כך מהר
ליחסים אינטימיים, בלי שיהיה שם איזה משהו. אתה מבין על מה אני
מדבר?"
"אני חושב שכן, אבל זה נאיבי".
"יש בזה אולי מעט נאיביות. יש בזה רומנטיקה. היא בחורה
רומנטית".
"היא באמת רומנטית קצת. אבל אני חושב שהיום זה לא ככה. אנחנו
כבר הגענו למצב, שמין זאת הנאה. כמו ללכת לשתות אלכוהול או
לעשן סיגריה. אתה לא מתחייב לסיגריה...".
"איך אתה יכול לדבר ככה?"
"עובדה. אנשים נכנסים לבאר ותוך שעתיים מזדיינים כמו שפנים,
בשירותים".
"זו זנות".
"זאת לא זנות. מה, אני זונה? אני בסה"כ מנסה ליהנות קצת
מהחיים. ואם היא נותנת, שאני לא אקח?"
"זה מגעיל לעשות את זה עם מישהי בשירותים".
"לא יודע מה איתך, אבל כשאני מזדיין זה לא כל כך איכפת לי איפה
אני. ברור שאני שם לב בהתחלה. אף אחד לא מכניס את הרגל לתוך
האסלה, אל תדאג. אם זה באמת מקום מגעיל אז מסתלקים. בימינו
דווקא מתחזקים את השירותים. יש מודעות".
"אני חושב שזה דוחה. מה קרה לפרחים? מה קרה לחיזור?"
"מבחינתי, אם היא לא נכנסת איתי למיטה די מהר אני מאבד
עניין".
"אתה מתייחס אליהן כמו אל איזה אובייקט מין. בשביל מה כל הטרחה
והכסף? לך תביא ביד או תשקיע באופן חד פעמי על וגינה מלאטקס".
"אתה יודע מה? אתה נאיבי. מה? לנשים אין חשק מיני? מה, הן לא
מבינות מה קורה פה? אתה יודע מה? עם כל האינטלקטואליות בגרוש
שלך, אתה זה שלא מבין מה קורה פה. אני חושב שהיום, אם זה לא
מגיע ישר למיטה, הבחורה עצמה תתאכזב ממך. היא מצפה לזה, לפחות
כמוך. אפשר לחשוב שנשים לא נהנות מכל העניין הזה. אפשר לחשוב
שרק גברים יש להם עניין בסקס. אז תשמע, מר אינטיליגנט, בכל פעם
שגבר שוכב עם אישה, אישה שוכבת עם גבר. זה עניין הדדי".
"ואני חושב שהופכים את כל הקטע הזה של זיון למשהו, שצריך כל
הזמן לעשות רק כדי להתחיל לדבר עם מישהו. אתה קולט? אתה הרי לא
מכיר, את מי שאתה פוגש לראשונה. אתה הרי לא מכיר אותה עד, שאתה
מכיר אותה. למה המין הוא הכרח להיכרות? הרי הבחורה הזאת שאתה
מדבר עליה... אתה לא שם עליה בכלל. אותו דבר לגבי כל השאר שהיו
לך עד עכשיו. אתה לא מעוניין להכיר אותן. אתה מעוניין לשכב
איתן. כלומר, הן אובייקט מין בשבילך. אז מה הטעם? מה אתה
מרוויח מזה? לאן אתה מתקדם עם זה בחיים?"
"הנאה".
"הנאה זה לא הכול בחיים".
"בשבילי זה הרבה".
" בקצב הזה עוד תחטוף איידס או משהו".
"בואנה, נהיית כבד. זה בגלל כל הוויסקי, שאתה כל הזמן שותה.
תירגע. רוצה קצת מהוודקה-רד-בול?"
"תראה איך אתה נראה. כל הזמן אתה מתעסק בחרא וגם שותה חרא".
"עניין של טעם".
"חרא של טעם".
"תרד ממני. באת לבאס אותי היום?"
"אתה מעצבן אותי עם השטויות האלה שלך".
"כנראה שאתה צריך מישהי ודחוף. מה אתה אומר על החברה שלה?"
"טוב, עזוב... אז מה איתה?"
"אני מחכה, שתתפנה. אח"כ נלך אליה".
"אז מה, זה כן נהיה רציני?"
"לא, היא גרה פה קרוב. אני רק התכוונתי להשקות אותה קצת ואז
נלך אליה".
"לא הבנתי, בשביל מה אתה צריך להשקות אותה אם כבר היית אצלה
כמה פעמים?"
"בשביל החיזוק. חוץ מזה, גם אני הייתי צריך לשתות משהו. בכל
זאת הפרצוף שלה..."
"רגע, רגע, רגע... אז בשביל מה קראת לי?"
"בשביל החברה".








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל העולם כולו
דיאט קוקה קולה
דיאט קוקקקקה
קוללללה



פרה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/5/04 1:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נמרוד דור

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה