אבא הוא לא אדם
שזורם לנו בעורקים את אותו הדם,
הוא לא זה שקיבלתי ממנו את הגנים ב"מתנה"
ולא זה שהכניס את אמא להריון לפני 16 וחצי שנה.
אבא זה זה שלא ישן בלילות,
כשהייתי מעירה אותו באמצע הלילה בבכי ובצעקות,
אבא הוא זה שחיבק אותי חזק, בכל פעם שהייתי צריכה,
כשהצלחתי, כשנכשלתי, כשצחקתי, כשהייתי בוכה...
הוא זה שהגיע איתי לימי ההורים,
שהסיע אותי לקולנוע עם חברים, שבא כ"הורה מלווה" לטיולים...
אבא הוא זה שלקח ימי מחלה,
כדי להיות איתי בבית כשהייתי חולה...
הוא זה שלימד אותי לרכב על אופניים,
הוא זה שכשנפלתי דאג להרים אותי על הידיים.
אבא, הוא לא זה שלא היה פה 15 שנה מחיי,
ומצפה שפתאום הוא יופיע והכל יהיה נהדר,
אבא הוא זה שהיה פה במשך כל ה-15 שנים האלו,
ולכן, הוא לא אבא שלי!! הוא סתם אדם זר!