האהבה זה רגש מתוק כמו דבש
אך האהבה זה גם רגש ארסי כמו נחש.
האהבה זה רגש שתוקע סכין בלב
בידיוק במקום שזה הכי כואב.

האהבה זה רגש תמידי שלא חולף
כמה שאתה רוצה שהוא יצא הוא לא עוזב.
האהבה זה דבר שאוכל אותך כל יום
כל שניה, כל רגע ובכל מקום.

בהתחלה הכל הלך יפה, חלק ומאושר
כמו פרח באביב, כמו גולם שהופך לפרפר.
עד שהאהבה היכתה בי, וסגרה את לבי
לאחר רגע זה מעולם לא חזרתי לעצמי.

אני יודע שהאהבה היא חד צדדית,
אך עדיין זה לא מקל, זה רק מעיק.
אהבה זאת, זאת לא אהבה,
אהבה זאת, זאת רק צרה.

כל דקה וכל שנייה, עליך אני חושב,
כל דקה וכל שנייה, את תקועה לי בלב.
מתפלל לאלוהים שיחדיר בך אהבה כלפי,
אך יודע זאת שזה יקרה רק בחלומותי.

לבי שבור לאלפי רסיסים, ואותם אי אפשר לאסוף,
אני מתחנן לאלוהים שיתן לאהבתי סוף.
אהבתי יצרה לי כאב, שחזק יותר מאש,
כזה כאב שלשונאי הכי גדולים אני לא מבקש.

חברים אמרו לי שזה יעבור ויש עוד דגים בים,
אך עכשיו אני מרגיש כאילו אני לבד בעולם.
מרגיש בתוך בועה אחת מאוד קטנה,
רק אני, את והאהבה.

ולסיום אני רוצה להגיד לך משהו קטן,
דבר שלא חלקתי עם חברי מעולם.
על מה שעשית לי אני לא שומר טינה,
כל מכה וכל דפיקה, הגבירו בי את האהבה.
חברי אמרו לי אותך לעזוב, אך רציתי אותך עוד,
באהבה כזאת אני כבר לא יכול לעמוד.

רק שאלה לי אליך אחת:
שפכתי ת'לב שלי עליך כמו שלא שפכתי מעולם,
בשבילך אני מוכן גם לגאול מעצמי ת'דם.
אבל כלפי את היית אדישה, וקרה,
למה לא אמרת לי שאצלך אין כלפי אהבה?