4 השורות הראשונות הן שורות שכתב חבר שלי, דימה פ... מאז
שקראתי אותן לראשונה הן לא יצאו לי מהראש.
זו התגובה שלי

"לעמוד על המרפסת
ולבהות בקהל מתאסף
ולחשוב
להשאר או ללכת."

ללכת.

כי ללכת זה להיות לבד.
להיות בצד.
לא לדפוק חשבון, ולא להטרף במחשבות
על מה שאמורים או לא אמורים לעשות.
להיות משוחרר, בריא ולחיות את הרגע
להיות ללא אנשים, אולי רק עם עצמך והטבע.
לשפוט את כולם מהצד ולדעת שאתה לא כמוהם
לא צבוע
אבל לבד זה, בודד, ובודד זה פגוע.
כי ללכת זה להשאר עם עצמך.

להשאר.

כי להשאר זה להיות עם כולם.
לבחור להיות עם אנשים, לפגוש את העולם.
לעולם לא להיות מנוכר,
לא לקבל יחס קר.
כי כולם מסביבך, תומכים, מעודדים ורוצים
והמחיר?
המחיר הוא לעמוד בציפיות של אנשים.
לאבד את עצמך ואולי אף לשכוח,
וכשתרצה בחזרה למצוא,
לא תמיד יעמוד הכוח.
כי להישאר זה ללכת מעצמך.

ואתה?

אתה לא תבחר, לא לפה ולא לשם,
תמשיך לעמוד במרפסת ולבהות,
לבהות ולא לעשות דבר,
עד שכבר יהיה מאוחר,
מאוחר מדי לשנות,
מאוחר מדי להתחיל עוד הפעם,
כי עד אז תאבד את הטעם.
לבהות זו הבחירה של החלש
של זה שלא יכול.

ואתה...
אתה דווקא יכול הכול.

אוהב אותך דימה
אבל לא לנצח