לפני שנים רבות, קצת אחרי שגילו את האש, שלח האדם הקדמון את
בנו בכורו לקושש עצים.
חזר הבן כעבור שעה ובידיו אוויר (כמובן, אז הם לא היו בטוחים
על מה מדובר).
שאל האדם הקדמון את בנו בכורו מדוע לא הביא את העצים שביקש
ממנו להביא.
ענה הבן, שהעדיף להשתעשע עם שפנים (כן, ממש) ולאכול מעצי הפרי,
ולהתחרדן בשמש.
האדם הקדמון ישב במערה וחשב כיצד לנהוג עם בנו בכורו. הוא
הרגיש שבנו בכורו עשה דבר שאסור לעשותו, אך הוא לא ידע כיצד
להסביר לו את משמעות הדבר.
לאחר חשיבה ממושכת אודות המעשה, החליט האדם הקדמון להעניש את
בנו בכורו - להטיל עליו משימה קשה, או שאינה מתפקידו, בכל
מקרה, שאינו מעוניין לעשותה, על מנת שהוא לא ירצה להגיע למצב
שכזה בשנית ולא ימרה את פה אביו במקום לבצע את מטלותיו.
הענישה, אכן מלאה את ייעודה, ואכן חזר הבן מלנהוג בדרכו הרעה.
חלף, עבר לו הזמן (אשר לא היה בר-הגדרה באותם זמנים), ובנו
הצעיר של האדם הקדמון חדל מלהפריש נוזלים משונים מפיו ולבכות
כמו... טוב, חדל בנו הצעיר של האדם הקדמון מלהיות תינוק, על
כן, שלח האדם הקדמון את בנו הצעיר לקושש עצים.
חזר הבן כעבור שעה (על פי שעון החמה) ובידיו אוויר (כן...).
אביו הזעיף פניו, ושאל אותו מדוע לא ביצע את שהיה עליו לבצע.
בדה בנו הצעיר בדיה על כך שקיבל אישור מהאישה הקדמונית ללכת
לשחק בחוף, ו... שהחרדון עשה צרכיו על מפתן הדלת.
האדם הקדמון חייך בתמימות ולא טרח לאושש את התירוץ, מתוך
עייפות, כמובן.
חלף, עבר לו הזמן, והאדן הקדמון שלח את בנו הצעיר לקושש עצים.
חזר הבן כעבור שעה (על פי שעון העפר והמקל), ובידיו, למרבית
פליאתו של האדם הקדמון, אוויר.
שאל אותו האדם הקדמון מדוע לא ביצע את שהיה עליו לבצע.
המטיר הבן הצעיר על האדם הקדמון מטר קללות ושמות גנאי, והאדם
הקדמון חש לפתע בחולשה,
ולא טרח להתייחס למעשה הגס הזה (ע"ע שחיקת מורים).
מה על הבן הבכור לחשוב (על אף שחשיבה הייתה למעשה לא נאות בקרב
הגברים בשבט...)?
הרי הינו מבולבל - על אותו מעשה שעשה, נענש, ואילו אחיו השובב
לא נענש.
האם אותו הבן עלול לחשוב שמותר לו, כמו לאחיו הצעיר, להמרות את
פי אביו?
האם זה מתפקידו את הבן הבכור לדרוש מהאדם הקדמון שיטרח להתמיד
במתן עונשים?
מערכת יקרה,
אם הייתם נשאלים האם אתם יותר מפותחים מן האדם הקדמון, ודאי
הייתם משיבים בחיוב מוחלט.
אנא, עיצרו וחישבו האם תשובתכם נכונה, לפני שאתם מגישים את
הבחינה.
תודה מראש, האחים הבכורים. |