קוראת את הטירוף בעיניך, במבטך שנח עליי,
גומע כל חלק מגופי הרפוי.
אני יודעת שעוד לא קלטת, אבל אתה תיאלץ להבין בקרוב.
בקרוב מאוד.
אני נאכלת מבפנים. במשך תקופה ארוכה הייתה זו התקווה שנברה בי,
אך כבר חודשים שהמוות בכבודו ובעצמו מכרסם את בשרי.
אתה מלטף את קרחתי הבוהקת,ממלמל משהו, מתיישב, קם, פוסע הלוך
ושוב, שוב מתיישב, מביט בי.
כה חלולות הן תנועותיך. מתות משהו.
קמטי ההבנה מופיעים לאיטם בפניך, אגלי זיעה מכסים את מצחך.
פחדך המוסווה ממלא את ליבי, מרטיט אותו.
אין צורך שתהיה אמיץ בשבילי, כבר אין צורך...