"אני אוהב אותך כמו את אמא שלי, כמו את אבא שלי, יותר! אני
אוהב אותך כמו שאני אוהב לנשום. את האור, החושך, הים והאדמה.
את הכל. הכל."
טוב מה אתה רוצה, שקל? לך תכין קפה. כל פעם אחרי שאנחנו
מזדיינים, השמוק הזה מתחיל עם הדיבורי אהבה הדביקים שלו. מה
הקשר בין מה שהלך פה לפני רגע, שדרך אגב היה לא רע, לכל החרא
הזה שהוא מדבר עליו? הזין שלו עוד לא התקרר, והוא כבר מדבר על
אהבה. אין לך טיפת בושה? הוא חוזר עם הקפה ונשכב חזרה במיטה.
אני יודעת בדיוק מה יבוא עכשיו. עכשיו הוא פשוט ישכב שם, ויבהה
בי בעיניים חולמניות של ילד בן 3 שרואה צעצוע נורא גדול ומבריק
בחנות, ולא יפסיק עד שאני יצרח עליו. וזה מה שיותר מעצבן. אם
אני רק יגיד לו מילה, הוא יפסיק עם כל החרא הזה. לפחות לזמן
הקרוב. אבל לא נעים לי. אם הוא כל כך נהנה מזה, אני מניחה שאני
יכולה לסבול בשקט. אז בעצם כל העניין הזה באשמתי? GOD! אני
מסתובבת אליו, ומסתכלת לו בעיניים במבט הכי מפחיד שיש לי. אולי
הוא כל כך יבהל שהוא פשוט יקפוץ על הרגליים ויברח בצרחות. כן,
אה? הוא בטח יחשוב שזה חמוד או משהו. אני ממשיכה עם המבט,
וכצפוי זה לא משפיע. אז אני מתחילה לחטט באף. אני יודעת שהוא
טיפוס כזה שאוהב נשים נקיות והכל, אז זה בטח יעצבן אותו. אני
מתחילה לאט, כאילו אני סתם מגרדת, וכשגם זה לא משפיע אני פשוט
תוקעת את האצבע עמוק אל תוך האף, ומתחילה לסובב אותה
בהפגנתיות, מחפשת ממצאים שיוכיחו לו סופית שאני לא המלאך שהוא
חושב שאני. בסוף אני מוצאת משהו, וכשזה יוצא, זה מגעיל אפילו
אותי. אבל הוא? צוחק, מבסוט עד הגג.
" את כזאת מצחיקה לפעמים "
מגעילה, אדיוט. לא מצחיקה, מגעילה. ולא לפעמים, תמיד. אני
נאנחת בייאוש, ועוצמת את העיניים. כנראה שאני באמת מתוסבכת, אם
במקום להבין מה לא בסדר איתי, אני מנסה לגרום לבחור שמאוהב בי
להפסיק עם זה, כי זה לא ממש מדבר אלי. הוא נרדם, ועכשיו אני
בוהה בו. הרבה בחורות היו קוראות לו הגבר המושלם, תוקעות לו
טבעת על האצבע, ולא עוזבות אותו כל החיים. הוא נראה טוב, עשיר,
חכם, מאוהב כמו נער מתבגר, ומזיין כמו סופרמן. אז מה, בשביל
כולן זה טוב ובשבילי לא? זה לא הגיוני. יצאתי עם מכוערים,
יצאתי עם עניים, והזדיינתי פעם עם בתול. וגם את זה לא אהבתי.
אני קמה מהמיטה, והולכת ערומה אל החלון. חושך בחוץ, והגבר
המושלם שוכב אצלי במיטה ונוחר כמו פטיש אוויר על אקסטזי. אני
מדליקה סיגריה ושואפת עמוק. אני מתנתקת מהחלון והולכת לבאר
הקטן שלי. אני פותחת בקבוק חדש של פינלנדיה אדומה ומוזגת אותה
לתוך ספל קפה גדול. אחרי הספל השלישי, אני מחזירה את הבקבוק
לבאר, ומרחפת לכיוון הארון. אני בוחרת את השמלה הכי זנותית
שלי, ולובשת אותה ככה, בלי תחתונים ובלי חזייה. אני נועלת
מגפיים גבוהים ומבריקים, והולכת לסלון, כדי לא להפריע לסופרמן.
אני מתיישבת ליד הטלפון, ומתקשרת למומו. הוא היחיד שמבין אותי.
הלו, מומו?
" מי זה?"
זאת אני.
" מה את רוצה, שרמוטה?"
אולי תבוא לקחת אותי?
" את אשכרה מפגרת, אה? כל שבוע אני שובר לך את הצורה, מזיין
אותך בתחת עד שיורד לך דם ואת במקום לברוח, מבקשת עוד. אבל מה
אכפת לי, העיקר שאני נהנה. תרדי למטה, אני כבר בא. יש לי כמה
דברים חדשים להראות לך."
הוא מנתק, ואז גם אני. חמוד. אני חוזרת לחדר, מעיפה מבט מעורפל
אל הבחור ששוכב לי במיטה, ושולחת לו נשיקה באוויר. תישן, תישן,
אדיוט. אתה אוהב אותי, אני מושלמת, אני יפה כמו אלוהים. כן,
כן.הומו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.