"די תפסיק... אני מתפקעת מצחוק".
"לא רוצה ולא רוצה".
"נו תפסיק או שאני אקרא לאימא שלי".
"אימא שלך לא בבית".
"אז... אז..."
"אז מה מתוקה? מה את כבר יכולה לעשות?"
"אני אצעק והשכנים יבואו".
"את לא יכולה לצעוק בזמן שאני מדגדג אותך".
"אני כן יכולה".
"נו אז תצעקי למה את מחכה?!"
"אאאאאא".
"מה את מפגרת?! מה את צועקת?!"
"בשביל שתעזוב אותי כבר".
"דווקא לא... ועכשיו אני גם אסגור לך את הפה".
"נו איך תצעקי עכשיו", הוא ממשיך לדגדג
"טוב טוב... אני לא אצעק"...
"מבטיחה לי?!"
"כן מבטיחה אבל די לדגדג אותי..."
"על זה שצעקת עוד 10 דקות דגדוגים, את הפסדת במשחק קלפים,
תעמדי בהתערבות".
הוא מתענג  על הסבל שלי .
"אני לא יכולה יותר".
"מה איכפת לי?!"
אני מנסה להשתחרר מהאחיזה שלו ושורטת אותו בפנים.
הוא מתעצבן... אבל עדיין מגחך
"אה את שורטת אותי? טוב מה איכפת לי עוד דגדוגים".
הוא מביא צעיף וקושר לי את הידיים למיטה...
"עכשיו כבר לא תשרטי יא חתולה..."
"נו אמנון תשחרר אותי כבר..."

פתאום אמנון עוזב אותי.
"סוף סוף", אני נאנחת...
הוא הולך למקלחת, "הייי אמנון שכחת לשחרר אותי".
"עוד מעט," הוא עונה באדישות.
אני שומעת את המים הזורמים, "אמנווןןןן נווווו"
הוא לא עונה כנראה שהוא לא שומע...
משעמם לי אני מרגישה איך אני מתקשה להשאיר את העיניים
פקוחות...

-שינה-

אני מתעוררת בבהלה אמנון רוכן מעליי כשלגופו מגבת בלבד...
הוא מנשק לי את הצוואר, אני חושבת שאני חולמת...
רוצה לצבוט את עצמי אך הידיים שלי עדיין קשורות...
הוא מתחיל לגעת לי בחזה, זה כואב לי
"אמנון מה אתה עושה?"
"אל תדאגי זה נחמד כמו דגדוגים....
הוא פותח לי את הכפתורים של הג'ינס...
"אמנון זה כבר לא מצחיק".
"אני גם לא צוחק מתוקה..."
מוריד לי את המכנסיים ומכניס יד חמה לתחתונים שלי.
"די תפסיק אני מתחילה לבכות".
"לא רוצה".
אני מרגישה את היד שלו נעה שם.
"נו תפסיק או שאני אקרא לאימא שלי"
"אימא שלך לא בבית..."
הוא מנשק לי את הבטן.
מוריד את התחתונים...
"אז... אז..."
"אז מה מתוקה..מה את כבר יכולה לעשות?!"
הוא משחרר לי יד אחת ומניח אותה על ה... שלו...
"אני אצעק והשכנים יבואו".
"את לא יכולה לצעוק בזמן ש..."
"אאאאאא"
הכאב החד מפלח את גופי... משהו נכנס לתוכי וזה כל-כך כואב...
"מה את מפגרת?מה את צועקת?!"
"כואב לי... דיי בבקשה"
"רק עוד 10 דקות מתוקה..."
הוא שוב פעם מתענג על הסבל שלי.
"אני לא יכולה יותר!"
"מה איכפת לי?! " הוא צועק עליי.

זהו נגמר... אמנון מנשק אותי ואומר שאני ילדה טובה...
אני עומדת בהתערבויות שלי...

אימא חוזרת הביתה ושואלת איך היה? אמנון עונה שמאוד נהנינו...
למה יש לך שריטה על הפנים היא שואלת...
"אה זה... הלכנו לפארק ונתקעתי באיזה ענף... את מכירה אותי
איזה חנון אני"...
אימא מחייכת,
"ויפה יפה אני רואה החלפת את הסדינים במיטה..." "אה זה לא אני
זו טלי", ארנון משיב, "היא ממש ילדה טובה".

"טוב אני שמחה שנהניתם", אומרת אימא מבלי לדעת על מה היא מדברת
בכלל.