ושוב אני מרגישה את הצורך הזה לקום וללכת
להתעלם מכל העולם ובמיוחד
ממנו
וללכת הלאה הלאה
עד הים
שם אעצור
ואביט במים ההם
בקצף המתפזר על שוברי הגלים
על החול ההוא האינסופי
אולי אשב מעט עם רגלי טובלות במים
לא בטוחה אם קופאות הן או עטופות בחמימות
שם אהיה אולי דקה אולי שנתיים ואחכה
ואחכה

אם אשב ואחכה שם מספיק
אולי בקיצו של הזמן היא תבוא
לבושה בלבן חשופה במותניים
שיערה השחור מסתיר עין או שתיים
עם הנזם באף או החור בלשון
עם טי שירט קרועה ופטמות זקורות מקור

היא תלטף את לחיי
ותשב לצידי
מבטה יחדור אל עמקי נשמתי
תוך ליטוף מתמשך היא תרד לזרועי
ידה חמה מעוטרת בחול
כך תגיע ידה בידי
ותניח ראשה על כתפי
ונשב ונצפה במים ההם
בסוף האינסופי

ואהב אותה והיא אותי ולא נאמר דבר
ואולי לאחר עוד דקה או שנתיים
נקום ונלך משם.