חשבתי שעד עכשיו היא הכאיבה לי, ואז היא אמרה לי שאני לא מספיק
טוב בשבילה ובגלל זה היא לא תהיה איתי.
זה בעסה.
ובכל זאת אני מוצא את עצמי עכשיו יושב בחצות מול המחשב עם
האינטרנט פתוח ומתלהב להפליא בכל פעם שנשמעת דפיקת הדלת המוכרת
של ה-ICQ, אולי זאת היא הפעם?
לא, סתם בנאדם שלא ראיתי הרבה זמן ולא יצא לי לדבר איתו בכלל
כבר איזו שנה.
כן אהלן, מה המצב, יופי, נהדר...
שום דבר לא שווה אם זו לא היא.
איך נהייתי כזה עלוב?
הבחורה הבהירה את עצמה חד וחלק - "אתה לא מספיק טוב" מה יכול
להיות יותר ברור מזה?
ובכל זאת אני כאן כותב עוד טקסט לא משהו עליה, הרביעי במספר,
הם כולם עושים לה עוול, לא משנה כמה אכתוב לעולם איני מצליח
לתפוס את יופייה האמיתי.
מה קרה לי?!
פעם הייתי בנאדם חזק, לא הייתי נשבר משטויות, נכון, הייתי עושה
כל דבר לבקשתה של בחורה יפה, זה האופי שלי, אבל לעולם לא נתתי
להן להדיר שינה מעיני, והנה אני יושב באמצע הלילה, ער ספק
בגללה ספק עקב כוח של הרגל של להישאר ער בשעות האלו למענה.
כך או כך, היא אשמה.
ובכל זאת אני לא מפסיק לרצות אותה, קטע מוזר להפליא...
כל זה רק כדי שהיא תגיד לי כן, והיא לא תגיד.
ונאמר, רק לשם הדיון כמובן, שהיא תגיד כן - איך אוכל להסכים
כשאני יודע שזה נגד רצונה והיא עושה את זה מתוך איזה רגש של
רחמים על כלבלב רטוב?
סרט של החיים...
לא שווה כל הקטע הזה של ה"להתאהב", זה סתם עושה לך רע...
"לך, תמצא לך מישהי שמוצאת חן בעיניך באמת" הם אמרו לי "תתאהב
בה, תיהנו ביחד, תראה זה משהו נהדר".
בני זונות.
איפה אתם והעצות שלכם עכשיו?!
עכשיו כשאני יושב מול ה- ICQ בוהה ב- NICK שלה ומחכה לראות את
הפתק הצהבהב הזה מהבהב.
כלום.
אני חייב להתגבר עליה, אז היא שברה אותי, אני חייב להבנות מחדש
כי אני ממש מתחיל להגעיל את עצמי, נהייתי עלוב, יבבן ובכיין רק
בגלל בחורה.
די!
אבל אני רוצה אותה כל כך...
לא מעניין אותי! אני חייב לתפוס את עצמי בידיים ולהרים את עצמי
מהרצפה.
אבל איך? אין לי עם מי לדבר, אין לי מי שיעזור לי, איך? אין לי
אפילו למי להראות את הטקסט המחורבן הזה, מה לעשות?
מה לעשות באמת?
אקיצקץ, עכשיו אנחנו מנהלים שיחת חולין ואני כל הזמן מתפתה
לשלוח לה "אני רוצה אותך יפיפייה שלי" אבל לא, סתם עוד הערה
בנוגע לגב שלה, הגב הענוג והרך שלה, הגב החם והיפה שלה... רק
לגעת בו עוד פעם...
לא, אני סתם אדבר איתה ואכאב עד מאוד, אולי אם היא תשאל אותי
מה שלומי אוכל לומר לה, אבל כנראה שהשאלה הבנאלית פרחה
מזיכרונה. לגיטימי. יש לה חיים מעבר אליי אתם יודעים, היא לא
עלובה...
עוד שאלה מיותרת שלי רודפת שאלה מיותרת אחרת, רק כדי שהיא
תמשיך לדבר איתי, רק כדי להרגיש קרוב אליה, כדי שהיא לא תשכח
אותי, שהיא תהייה חייבת לענות.
אני באמת עלוב... |
