| ||||||
|
 מה-מה/ מעיין אלעזר מתהלך לי בארץ שוממת, אין חיה ואין צמח ואין אדם. דממה סוחפת מקיפה אותי ומושכת אותי אל תוך השקט, הנעלם. הרים נישאים אל הגובה וגבעות קטנות קורצות לעברי - מזמינות כל כך. העולם נצבע בגווני חום וצהוב. מתעתע בי, ואני מוכרח- לקלוט באוזני כל פיסה של שקט, לעלות מדרונות תלולים וגבעות, לראות בעיניי כל גוון וצבע והרבה אנשים רצים בחולות.  חוות ממשית אפריל 2004. |
 |
|||||||||||||||||||||
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.