הברושים שותקים בבאבי יאר
(האיש הזקן שמספר לי את זה בוכה כתינוק)
בבור
אלף גופות
(ואימא ואבא ואחותי הקטנה)
ויודה
ויש קוקייה ששורקת
ברושים
שמים כחולים מתוחים מעל
(ואלף יהודים מתים בבור)
ליד הברושים השותקים
זורם נהר
שמש של חורף רגיל
אבל
הסיד מכסה
העבר מוחק תווי פנים
מהזיכרון (יודה בוכה כשהוא מספר
איך יצא מהבור ועמד
יחף ביער,עם כתונת מוכתמת מדם
והתחיל ללכת
לבד)
הקוקייה שורקת שוב
(יודה רוצה גם הוא כנפיים
וקן ,בית,
ורק לא להיות לבד)
החיילים שרואים אותו
בורחים בצרחות
הם חושבים שהוא ישו הצלוב
(הוא מרגיש את המסמרים)
חושבת על יודה
ועל עצמי
ואיך אפשר להמשיך
אחרי שיודעים
אחרי |
