שובי שולברג / אחר צהריים אחד |
כל נשימה כצביטה בלב
כל מבט מרחיק אלף מילין
גוף מגוף אוהב.
כאש בוערת בתוך הגוף
כמו מנת יתר של סם בדידות
הרצון הוא השופט
הלב הוא התליין
הגוף אינו אלא
כלי חסר חיים.
האצבעות מיותמות
העור כמה לעוד
מהחום, כמו סוכר
מתגלגל בשלמות
על רקמה חיה,
מפיץ אהבה
מפיץ תקווה
רחוק, רחוק.
חם ולבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|