לסטר נמרוד פולפוס / וידוי שקט |
על המלל של המוסיקה הישראלית העכשוית...
קיר שקוף חותך בינינו
ולמי למי איכפת?
שכמו תמיד אנחנו שנינו
נבדלים כבן ובת
יושבים בבית קברות ומדיינים
לאט את החיים
וכמו בסרט גרנדיוזי
גיבורים בסוף מתים
מוסיקה דו-דקפונית
מנגנת מסביב
רוקדים לאט עוברים מהר
לבית זונות בתל אביב
המוסיקה מאד רועשת
אבל גם כך כולם חרשים
אז איך המנגינה סוחפת
את כל שאר האנשים?
שיר רדוד אוניברסלי
שר אותו לאט לאט
ובבית חולים הודיעו
שזה לא בן ולא בת
בתוך מילון טרנסנדנטלי
מדבר מילים פשוטות
אז תקראו בציפיה
ותחפשו משמעויות
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|