|
חיפשתי אותך לכתוב במילים יפות
חיפשתי אותך להרגיש מבלי לכאוב
בוכה כל פעם שחושב
שותק כל פעם שרוצה אותך אני לאהוב
בפשטות של פעם
רוצה אני להיות הבן זונה שיגרום ללבך לדמם
למראה מכתבים של געגוע של לב פועם
למשמע קולך הרועד רוצה אני שתבכי שתרגישי אותי לא כמו כל אחד
אבל זו תקווה של שוטים של פעם בחיים
שנאחזים כמו מטומטמים בסוף טוב
ואז קמים לעוד יום בסיוט שנקרא חיים.
פזמון
יומיים של היי של תקווה מחודשת
יומים של מילים שרציתי לומר לך אבל מפחד אני לכתוב
כמו עלוקה משתלטת לי על רגשות על מחשבות היום יום
על ספסל בים
רוצה אותך אני לשנוא כי אין בליבי אותך טעם לאהוב.
בית ב
מחפש לברוח מרגש מקולל
למישהי שאוהבת לא אוהבת
מחשבה נטרפת אותי מאבדת
נשיקות של תום חיבוק של אתמול
דמעות של רגש נעלם שחוזר שוב ושוב. |
|
|
למה רוב
הסופר-הירווז הם
שילוב של אדם
וחיה כלשהי, ואף
פעם לא המציאו
סופר-הירוו שהוא
שילוב של אדם
וחפץ מסוים.
נניח, איש
הסרגל, או איש
המסור, או איש
הכיסא.. (אני
יכול להמשיך עם
זה שעות אבל אני
חושב שהבנתם את
הפואנטה)
המנפיש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.