New Stage - Go To Main Page

תום אשמן
/
ביחד

זוג, ועוד שלושה (וחצי) זוגות ביום אחד שהוא חיים שלמים.

1. פנים, דירת הזוג, לילה.

איילת, בת 30, נמצאת בשירותים עם חלוק ומגבת על השיער ומתמרחת
בקרמים. גיל, בן 30, נמצא בסלון. הכלבה זואי, גולדן רטריוור,
מתהלכת בחופשיות בדירה המעוצבת והצבעונית כשבפיה מגבות
ומכתבים.
גיל: (OFF)
לא זואי! איילת הכלבה שלך שוב לוקחת דברים מהשולחן, אולי תחנכי
אותה כבר
איילת:
(לוחשת) כלבה שלנו אדיוט.
(צועקת) אני לא מבינה מה היתה הבעיה שלך שניפגש איתם היום
גיל:
הסברתי לך למה
איילת יוצאת לחדר השינה
איילת:
אויש, אתה עייף מיום קשה במשרד
גיל:
נכון
גיל נראה עובר דרך הדלת. איילת יוצאת מהחדר אל מבואת הכניסה.
גיל מכין קפה ומחפש בארונות.
איילת:
תגיד לי ואני לא עייפה? שלושים ילדים צורחים מסביבי ואתה בטח
חושב שאני עושה פדיקור
גיל:
אמרתי משהו על העבודה שלך? אני פשוט עובד עד מאוחר
איילת:
אה סליחה, אני עובדת עד 2 ואז אני חוזרת לשנת היופי שלי, איך
שכחתי
גיל מתיישב על הספה בסלון עם הקפה וצנצנת עוגיות
גיל:
לולי, מה את נהיית היסטרית מזה. לא היתה  להם בעיה להזיז את זה
למחר בצהריים וגם לנו אין
איילת:
אבל ביומי שישי אני עובדת, עד 12, טוב נו, מה זה משנה לך אתה
בחופש
איילת נכנסת חזרה לחדר. אחרי כמה רגעים היא יוצא שוב ואומרת
לגיל
איילת:
אנחנו גם צריכים ללכת לסבתא שלי מחר - אל תשכח. שלא תהיה לי
עייף מהחופש
גיל:
מה? אה בשש
2. חוץ, שדה בשולי העיר, יום.
גיל עושה ג'וגינג בהנאה גלויה כאשר הוא שומע צלצול יחיד של
הטלפון הנייד. הוא מוציא מהפאוץ' את הטלפון ומביט בהודעה
הכתובה שהתקבלה מאיילת: "לא עשיתי קניות אתמול - צריך לעשות
היום". גיל אינו נראה שמח מההודעה ופולט צליל של כעס. הוא
מתיישר וממשיך לרוץ.
3. חוץ, כניסה לגן ילדים, יום.
זהו סוף היום בגן ומעט והוא כמעט ריק. איילת צועדת ליציאה
כשהיא נפרדת מהגננת הראשית. גיל יוצא מהרכב ומתקדם לעברה
כשפניו חתומות וכועסות ואילו היא נראת עליזה.
איילת:
היי גילגילון
גיל:
חשבתי שעשית קניות אתמול
איילת:
כן אבל עשינו טיול חיפוש קיפודים עם הילדים. חזרתי מאוחר מה-זה
עייפה ורק להכין אוכל לקח איזה שעה
גיל:
נו, והיום יום שישי מה נעשה?
איילת:
לא נורא גילי נלך ל AM/PM אחרי ענת.
גיל אינו נראה מרוצה ומראה זאת בפניו.
איילת:
מה, לא ישנת מספיק? אז פשוט נאכל במסעדות בסופשבוע.
גיל:
כן, אם הבנק לא ביטל את הויזה שלנו
איילת:
מה ביטל?
גיל:
מאיפה אני יודע, את היית צריכה לקפוץ לשם אתמול בשביל לסדר את
התשלומים למשכנתא
איילת:
אוישש, שכחתי
גיל:
ממש יופי, היום סידרתי את זה
איילת:
נו מה אתה רוצה ממני, אתה לא מבין ש...
פתאום ילדה נטע, ילדה בת חמש, מושכת קלות את מכנסיה של איילת
וקוראת לה
נטע:
אייית, אייית
איילת מפנה בכעס את מבטה למטה ואז מחליפה מייד לחיוך
איילת:
מה קרה נטו'ש, אמא תכף תגיע
נטע:
אייית עידו לקח לי את בובו
נטע מצביעה לעבר הגן. שם עידו, בן 5, מציץ מאחורי קיר ובורח
כשהוא רואה שהבחינו בו.
איילת:
נטע, איילת צריכה ללכת, תבקשי ממנו יפה והוא יביא לך
גיל:
גם כן תשובה
איילת:
מה זה אמור להביע
גיל:
אני אמרתי משהו?
איילת וגיל ממשיכים להחליף דברים בעוד נטע מביטה בהם בחוסר
אונים. היא לוקחת כמה צעדים אחורה, מסתובבת ורצה לעבר הגן תוך
שהיא קוראת:
נטע:
עידו אייית אמרה שתחזיר לי את בובו
היא נכנסת לחדר הגן ורואה את עידו משחק בובו, בובה קטנה, עם
חיוך ממזרי על פניו. הוא מפנה את פניו אליה. הוא מושיט את
הבובה לעברה. היא מתקדמת אליו והוא מחביא את הבובה מאחורי גבו.
היא שולחת ידיים אל מאחוריו ומנסה לקחת אותה והוא מונע בעדה.
נטע:
נו די תביא אותו
עידו מחייך וצוחק. הוא לבסוף עוזב את הבובה שנופלת על הרצפה.
נטע מרימה אותה והוא תוך כדי מושך לה בשיער ומתרחק ממנה תוך
צחוק. היא צועקת בכאב ואז קמה ורצה החוצה תוך צעקה:
נטע:
אני שונאת אותך
עידו מביט בה מחייך ומרוצה. הוא מביט בה דרך הדלת. ברקע נראים
גיל ואיילת ממשיכים את הויכוח תוך כדי שהם נכנסים לרכב.
גיל:
טוב אין לי כוח לזה עכשיו
איילת
אני מקווה שלא שכחת מחר את הצהריים אצל ההורים שלך
גיל:
ממתי זה?
איילת:
אמרת לי לפני שבוע שיש להם יום נישואין. מה נהיית סנילי?
גיל:
לפני שבוע? מי זוכר מה אמרתי לפני שבוע
4. פנים, בית קפה, יום.
איילת וגיל יושבים מול ענת וירון, שניהם 30. איילת וגיל אוכלים
סלט מאותה צלחת. ענת בדיוק סיימה את הלימונדה שלה.
ירון:
(לגיל) מצחיק, היינו באותו בסיס ולא הכרנו, מתי השתחררת 94 או
95?
גיל:
95
ירון:
וואלה
איילת:
אתם חודשיים נכון?
ירון:
וחצי (שם יד מסביב לענת) אנחנו נוסעים לחגוג שלוש בסיני עוד
שבועיים
איילת וגיל מהנהנים. ירון גומר את הלימונדה שלו בלגימה ארוכה
ומניח את הכוס.
ירון:
אני חייב לשירותים, תכף חוזר
הוא קם מהשולחן והולך לעבר השירותים. בדרך חולפת על פניו מיכל,
מלצרית בת 22 אוחזת מגש ריק. היא נגשת לדלפק שמאחוריו עומד
אורן, בן 24, שגם הוא עובד במקום. היא מניחה את המגש ופונה
אליו. הוא רוכן לעברה.
מיכל:
מה עם הניוקי שמנת?
אורן:
תכף יוצא. מחזיקה מעמד?
מיכל:
די, אין לי כוח יותר למלצר אורן.
אורן:
לפחות אנחנו עובדים ביחד.
מיכל:
כאילו לא מספיק לי ממך גם אחרי העבודה (היא מחייכת ואורן
צוחק)
אורן:
קיבלת משכורת?
מיכל:
איזה קיבלתי, שהבעלבית הקמצן הזה יביא בזמן
אורן:
(מוציא מעטפה מתחת לדלפק) דאגתי שהוא יביא ואפילו קיבלת בונוס
מיוחד.
מיכל:
(במבט מופתע) מה אתה מדבר?
מיכל חוטפת את המעטה ופותחת מהר. היא מוציאה ממנה צ'ק ושני
כרטיסי טיסה היא מביטה בהם.
מיכל:
די מה זה? אוסטרליה?
אורן:
עוד חודשיים שנינו אומרים בייביי לכל החרא הזה וממריאים לשנה.
מיכל:
די אתה עובד עליי
אורן:
(מחזיק את ידה) מיכל דרעני, התטוסי עימי לשנה, בבוץ ובגשם,
בנסיעות ובמסיבות, בחוף וביער, בהוסטל ובאוהל...
שניהם צוחקים כאשר מבעד לידיהם האוחזות נראים ענת איילת וגיל.
איילת:
הוא נראה דווקא חמוד. עכשיו נוכל לצאת רביעייה.
ענת:
איזה חמוד, הוא מזכיר לי את חיים יבין
איילת:
מה? את צוחקת, מה עם סיני
ענת:
אין סיני, מחר אני אומרת לו
איילת:
מה רע בו?
ענת:
מאיפה נתחיל? הוא רואה חשבון, יש לו משקפי שמש מכוערים, הוא
שומע שלמה ארצי, תוך חודש הוא הביא בגדים שלו לדירה שלי, הוא
מת על אמא שלו, הוא מת על אמא שלי, הוא אוהב את הציצי שלי כי,
ציטוט: הוא דווקא אוהב אותם קטנים, כל גבר שהוא פוגש הוא שואל
איפה הוא שרת בצבא, הוא מתעקש שאני אצבוט לו את הפיטמה ותקלטי
מה הוא עשה עכשיו עם הלימונדה
איילת:
מה?
ענת:
ברגע שהוא שם לב שסיימתי את שלי הוא תקע שלוק של חצי כוס רק
כדי שאני לא אקח משלו. מצטערת, אני לא צריכה גמל לימונדות
קמצן.
באותו הזמן גיל שותה מהלימונדה שלו. ברגע שהוא שומע את ענת הוא
מפסיק לשתות ומניח לאט את הכוס.
ענת:
אין, מחר בבוקר אני גומרת את זה. הנה הוא בא
ירון חוזר לשולחן כשהוא מזמזם שיר של שלמה ארצי
ענת:
אז ריקי הסתומה הזו שואלת אותו אם פילאטיס זה לפלטפוס
ענת ואיילת צוחקות ואיילת נותנת מכה עם המרפק לגיל שמצטרף
אליהן בחוסר רצון.
5. חוץ, כיכר רבין, יום.
גיל ואיילת הולכים כאשר ידיהם עמוסות שקיות מצרכים. הם צועדים
בהנאה.
גיל:
איך תקתקנו את הקניות, נספיק לקרוא עיתון לפני סבתא
איילת:
אני מרגישה ששכחנו לקנות משהו
גיל:
מה יכולנו לשכוח? חזה עוף יש?
איילת:
יש
גיל:
ירקות יש?
איילת:
יש
גיל:
פירות יש? שתייה יש?
איילת:
יש, כן.
גיל:
נו, אז יש את כל הרשימה הרגילה
איילת:
יופי רשימה. לא יודעת מה חסר (מהרהרת באויר)
איילת:
מזג אויר יפה, אולי נלך לים מחר, זואי תשתולל שם
גיל:
בצהריים יש לנו את ההורים שלי
איילת:
אה, טוב הגינה גם תספיק לזואי
גיל:
אולי נלך לסרט היום, ככה רק את ואני, מה את אומרת?
איילת:
אממ, לא נעים לי לעזוב אותה, כל היום אנחנו לא בבית. אולי נקח
דיוידי?
גיל עוצר ומושך בכתפיו כילד כועס
גיל:
אוף,  אז נכין פופקורן!
איילת מתחילה לצחוק והוא מתקדם אליה. הם מתנשקים קצרות
וממשיכים ללכת.
6 פנים, החדר של סבתא אדית, יום.
אדית, בת 79, יושבת על כורסא בחדרה. נשמעת נקישה על הדלת והיא
נפתחת מייד. איילת וגיל נכנסים ואדית קמה אליהם.
גיל+איילת:
שלום סבתא
אדית:
או, מי זה הגיע. מה שלומכם?
אדית מניחה את ידה על הלחי של איילת כאשר גיל צמוד אליה. היא
מורידה אותה ומתיישבת בזהירות.
איילת:
אצלנו בסדר גמור, ואצלך?
אדית:
כשאתם פה למה שאני אתלונן. העיקר שלכם טוב. דירה יש?
גיל:
יש
אדית:
עבודה יש?
איילת:
יש
אדית:
אהבה יש?
גיל:
יש
אדית:
מכונית יש?
איילת:
יש
אדית:
נו, אז הכל טוב. רק שיהיה גם תינוק טפו טפו
אדית דופקת על ידית הכורסא. איילת קמה בחיוך
איילת:
יש עוד זמן סבתא. אני רואה שיצאו לך הפרחים
7. חוץ, מרפסת, יום.
איילת יוצאת למרפסת ובוחנת את העציצים. במרפסת השכנה נמצאת
בילה, בת 82, לבושה בקפידה יושבת על כיסא. נשמעת סגירת דלת.
בילה:
טוב שחזרת, איחרת מעט
שמואל: (OFF)
מה איחרתי. 60 שנה אנחנו ביחד מה האיחור הזה משנה כבר
בילה קמה מכסאה באיטיות ונכנסת לחדר כשהיא נעזרת בהליכון שלה.

בילה:
58 שנה. למה אתה כועס עלי שמואל. עושה לי דווקא.
בילה מתיישבת על הכורסא שבחדר ופולטת אנחת רווחה.
בילה:
למה לא לקחת אותי איתך? מה יש לי לעשות פה? שמואל, מה אני
יודעת על לבד...
עיניה של בילה מבריקות מדמעות והיא מוחה אותן עם ממחטה. היא
מנסה להשתלט על הבכי ומצליחה לרסן אותו. היא לבדה בחדר השומם.
בילה מפנה את ראשה לעבר החלון ומביטה החוצה. הדלת נפתחת
ומלאני, אישה בת 25 ממוצא תאילנדי, נכנסת לחדר
מלאני:
Billa, I`m back
מבעד לדלת נראים איילת וגיל הולכים במסדרון
8. פנים, מסדרון,יום.
איילת וגיל הולכים לעבר המעלית
איילת:
אל תשכח לעצור עכשיו בדרך לקנות פרחים להורים שלך.
הם נכנסים למעלית, הדלת נסגרת מאחוריהם.
9. פנים, חדר השינה של גיל ואיילת, לילה.
גיל יושב במיטה מול הטלויזיה הדלוקה ומחזיק בידו עיתון. איילת
נמצאת בשירותים הסמוכים.
גיל:
סרט לא רע דווקא
איילת:
כן, נחמד
איילת יוצאת מהשירותים ומנקה את פניה עם מטלית לחה. כשהיא
מסיימת היא מתכופפת כדי להשליכה  לפח. כשהיא מתיישרת שוב היא
מביטה על החדר. מבטה נודד ועובר על גיל שקורא, על השידה עם
מפתחות הרכב והתמונה של שניהם ועל התיקים שלה ושלו שמסודרים זה
לצד זה. גיל מעיר אותה מהשקט
גיל:
איילת, קרה משהו?
איילת:
כלום. לא יודעת, חסר לי משהו.
גיל:
מה?
איילת:
אמממ, בא לי גלידת שוקולד
גיל:
מאיפה זה הגיע? חבל, לא קנינו.
איילת:
אוף, אתה רואה, אתה והרשימה שלך
גיל:
(בחיוך) בואי תביאי נשיקה, פעם הבא נוסיף את זה לרשימה
איילת:
שמת את הפרחים במים?
גיל:
כן, על השולחן
איילת נכנסת למיטה ונותנת לו נשיקה. היא מסתובבת עם הגב אליו
ועוצמת עיניים. לפתע עיניה נפתחות.
איילת:
אה, גיל
גיל:
מה קרה איילוש?
איילת לוקחת נשימה ומסתובבת אליו
איילת:
כלום (מחייכת), רק אני מבייצת מחר אז נצטרך אממ, אתה יודע
גיל:
אה, כבר עבר חודש. אוקיי
איילת:
לילה טוב
איילת מסתובבת בחזרה והולכת לישון. גיל ממשיך לקרוא בעיתון.
לאחר מספר רגעי שקט גיל מניח את העיתון ומביט באיילת ושואל
גיל:
(בחיוך) אפשר אולי להתחיל להתאמן כבר היום?
איילת:
(בנחרצות) לא
גיל חוזר לקרוא עיתון.
10. פנים, מטבח הדירה, לילה.
הדירה חשוכה פרט לאור יחיד בסלון שמתחתיו מונחת שמיכה על
הרצפה. קולות רשרוש נשמעים. לפתע זואי עוברת עם זר פרחים מתפרק
בפיה. היא ממשיכה בדרכה כאשר על הרצפה נופל כרטיס ברכה  קרוע
קלות שבו כתוב: 'לאמא  ואבא. מזל טוב ליום נישואין 32 (!!!) כל
פעם מחדש אתם מוכיחים לנו כמה זה אפשרי וכמה טוב זה להיות
ביחד, מאיילת וגיל'.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/6/04 4:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תום אשמן

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה