מעונה לעונה אתה חי
חולף על פני אנשים.
מעונה לעונה אתה מת
נקבר באדמה ספוגה מגשם.
מעונה לעונה אנשים נולדים
ושמחה מהולה העצב.
מעונה לעונה אנשים מתים
לאדמה בלי נשמה קפואה ומפוחדת.
מעונה לעונה צבעים משתנים
אפור הרחוב לירוק היער.
מעונה לעונה גם הבוקר מת
באדמת הלילה לאור החמה.
בין יום היורה ליום המלקוש
עוד הטבע מת ,
עוד השמים בוכים ,
עוד כיסוי על העולם.
ויום היורה את העצים מחטא ,
ממוות , מדם ומעצב.
ויום המלקוש מסמל את המוות
שהיורה לא הצליח להציל.
הגשם פסק לתוך עונה חדשה
העצב עובר מעונה לעונה
ויום המלקוש מתגעגע למתים ,
לאנשים שהרג היורה. |
