מאמינה.
אז תקראו לי תמימה.

אולי בעצם זאת רק הגנה,
אבל איזו צביעות.
חיוכים וליטופים.

צחוק מזויף
והנחמדות יושבת שם רחוק,
על קצה המדף.

מביטה לה בקריצה
ומגחכת על התמה.
שחשבה להאמין שאכן כך היא מהות הדברים.

אולם האם באמת?

היופי והחום מזמן כבר מת.

כולם המומים ולא מצפים,
אבל זו רק עוד העמדת פנים.

כי מה שנשאר זה שקר אחד, גדול וקר.
שמשתלט על העולם.

ולאט לאט עובר את כולם.