|
אִשָּׁה עוֹמֶדֶת בְּגִנָּתָהּ
לוֹחֶשֶׁת אֶל הַפֵּטוּנְיוֹת
לְחָיֶיהָ גֵּרַנְיוּם כּוֹבַע נָזִיר בִּש-ְעָרָהּ
מְהַלֶּכֶת בֵּין הָעוֹנוֹת
בֵּין הָאָבִיב לַקַּיִץ יֵשׁ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה
הוּא נִשְׁאַר לוֹ בַּדֶּרֶךְ
וְהִיא מַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת אֶל עוֹנָה אַחֶרֶת
לִימוֹנִים נוֹפְלִים מִן הָעֵץ
אֶל קַרְקַע אַהֲבָתָהּ
הִיא אוֹסֶפֶת אוֹתָם וְהַדְּלִי אֵינֶנּוּ מָלֵא
מוֹצִיאָה אֶת מַפְתֵּחַ-לְבָבָהּ
פּוֹנֶה אֶל בֵּיתָהּ
מַשְׁאִירָה מֵאֲחוֹרֶיהָ גִּנָּה מְלַבְלֶבֶת.
בְּכָל עוֹנָה
אַחֶרֶת הִיא הַפְּרִיחָה
אַךְ הַדֶּלֶת נִשְׁאֶרֶת פְּתוּחָה.
(ללאה)
דן ספרי
©
|
|
|
כן, אני אוכל את
הנזלת של עצמי.
כאילו שאתם לא
מתים לעשות את
זה בעצמכם.
דה חרגול הורור
שואו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.