אסתי שקד / נדודי שינה |
כשיצאתי לראשונה
מתחת למטריה הגדולה של אבא
להציץ
אל נופים אחרים
רוח מדבר נושמת שם.
שנים התכרבלתי תחת כנפי טליתו
הקצתי מלאת געגועים
ואני ביער שעציו רגלי ענקים
הלכתי כל הלילה
עד שיצאתי אל שדה פתוח, לפרוש כנפי
או אולי אתכסה עד מעל לראשי
בריחו של אהובי
ויחם לי.
כי כואב לחתוך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|