היא הייתה בדיוק מי שלא רציתי להיות, היא ביטאה כל מה שפחדתי
ממנו, הירכיים העגולות שהתגלגלו לפניה, החזה הענק שניכנס בקושי
ל-D, אבל כל זה היה כלום לעומת הבטן העגלגלה שתמיד, כשהיא
הייתה יושבת, הייתה נחתכת על ידי המכנס ונשפכת החוצה בטבעיות.
ואולי אני מגזימה כי אחרי הכל זאת אני, אבל אני יכולה להישבע
שהיה בא משהו, היה בא משהו שלא שינה כמה היא הייתה שמנה ונוזלת
לא היה חסר לה כלום בחיים, תמיד היא השיגה את מה שהיא רוצה,
אבל אני בכל זאת פחדתי ממנה, פחדתי פחד מוות. כמה שאני מאמינה
בעובדה שהפנים אצל אישה חשובות הרבה יותר מהגוף זה לא שינה את
העובדה שפחדתי ממנה ולא רציתי להיות כמותה. לא משנה איפה הייתי
ומה עשיתי התמונה שלה מתגלגלת ברחוב תמיד הייתה רצה בראש.
לכולם יש בראש חבר דמיוני ולי יש אותה. אבל אני לא משוגעת וגם
לא חולה, ולא משנה מה תגידו כי אני לא וזאת עובדה. היא פשוט
ביטאה את כל הפחדים שלי מה אני לא יהיה. הקטע המפחיד מה יקרה
אם יום אחד אני כן יהיה. מה יקרה אם יום אחד אני אקום בבוקר
וכל המחשבות עלייה ועליי ועל העתיד שלי פשוט ילכו ואני פשוט
יתחיל לאכול, אבל בכמויות. מה אז יגידו שהפכתי מאנורקסית
לאוכלת כפייתית?! אבל אני לא אנורקסית, לא אתן לכם את התענוג
לקטלג אותי בתוך הקטלוגים האין סופיים של אין סוף בנות שמנסות
להתחפש לשלדים, קיבלתי שחרור מתוך הגיהנום הזה כבר מזמן
ופרצופי כבר לא מתנוסס על גבי גיליונות הרופאים הריקים שם.
היינו בחדר שלו, במיטה שלו, דיברנו שעות, ניסינו להתחמק מהעומד
לקרות, אבל שום דבר לא יכול לעצור משיכה מטורפת בין בני זוג
מתבגרים. הוא נישק אותי והיד שלו ליטפה לי את הפנים. הוא עצר
שנייה בשביל לאסוף את השיער שלו שנשפך עליי וליטף לי את הפנים,
הוא היה מעליי. לא היה אכפת לי שהוא נוגע ומנשק אותי, לא היה
אכפת לי מכלום, הוא מהגברים שנשים מלאות עושות לו את זה, לא
מלאות בהיסחפות, אבל גם לא רזות, בטח לא אלו שהיו מקוטלגות
פעם. הוא גם אוהב בלונדיות עם עיניים כחולות. אני לא הייתי אף
אחד מהדברים האלה, עיניים כחולות היו לי רק בחלומות, בלונדינית
הייתי יכולה להיות אם צבעתי, ומלאה בחלומות הרטובים שלו. אז
איך בכלל הגענו למצבים האלה, למה עשינו את זה לעצמנו?  באהבה
הפסקתי להאמין מזמן, אולי בגלל שאף פעם לא התאהבתי. אני מאמינה
שיחסים בין בני זוג מבוססים על הרבה מעבר לאיזה רגש קטן שמונח
במגירה עלובה בלב. אני בטוחה שאלפי צעירים מאוהבים שמסתובבים
כרגע מאושרים יסתכלו עליי במין זלזול מרחם, של מה שלא הכרתי
ולא ידעתי אבל אני מצטערת אני לא מאמינה. אפילו באלוהים אני
כבר לא יודעת אם אני מאמינה, הוא ערער לי את כל עולמי, הקטע
המצחיק שהייתי חוזרת בתשובה כבר מזמן אם לא היה את הזלזול
המטורף הזה באישה!