תמיד היה בי את הכוח לנסות ולכתוב דברים חדשים, לראות ולהכיר
מקומות חדשים, ובכלל, לעשות בחיים שינוי מסוים שאותו עוד לא
חוויתי.
נכון לעכשיו אני כותב ממקום די שקט אך מסריח באותה מידה, מקום
שבו אתה מפרק את רוב הלחצים שלך, נשען אחורה, נרגע ונושם
לרווחה.
מקום די מצומצם, כמו מן תא קטן, שבו אתה פשוט לומד להתייחד
לכמה דקות עם עצמך. כל המחשבות שיכולות לעבור לך בראש באותו
רגע מתעכבות לשנייה אחת או שתיים, ולאחר מכן בזו אחר זו הן
פוסעות בשביל המוח שלך. השירותים הינם אלא סתם מקום ממבט
ראשון, אבל אם מסתכלים קצת מעבר לאסלה הלבנה, למים, שיורדים
כמו מפל גועש, ולכתובות המקועקעות על הקיר מכל מיני שנים
ותקופות אל המנעול השבור, אל שני שליש גליל נייר הטואלט שנשאר
שם, המחסור במטהר אויר ועוד הרבה דברים שמייחדים את השירותים,
אינם גורעים מקסם שבמקום. תוך כדי החילוף המטאבולי, שנוצר
עכשיו אצלי בגוף, אני בדיוק מחפש את אותן המחשבות שממאנות
להגיע. אני יודע שבתוך מוחי נערך קרב ממש צמוד בין הפסימיות,
שבפינה הכחולה, לאופטימיות, שבפינה האדומה, וזה קרב שיהיו בו
הרבה מאוד סיבובים. לפעמים ביום אחד אתה מנהל עם עצמך המון
קרבות כאלו, עד שאתה מגיע למצב בו הראש שלך מתחיל לכאוב יותר
מדי. אני מאותם אנשים שעושים את החושבים שלהם בשירותים או
במקלחת, כי אלו, לדעתי, המקומות בהם אתה הכי חשוף ומאידך הכי
בטוח. אין כמו הרגשת המלכות הזו, שאחרי הורדת המים. אתה מרגיש
טוב לאחר שאתה מתאפק יותר מדי ובסוף מטיל את מימיך. ניכרת הקלה
די גדולה על פניך ואנחת רווחה גדולה נשמעת ברקע האוויר. מעניין
אותי אילו מחשבות עולות לאנשים אחרים כאשר הם בשירותים. האם
עולות מחשבות או שהם מתמקדים רק בתפל, עשיית הצרכים? אני יודע
שהייתי מוכן לחיות יום שלם באותו תא קטן רק בשביל לקבל את אותה
פרטיות ואותו שקט נפשי. גם אם זה כרוך בהרחת ריח שלא נודף
בוסתנים, אני מוכן לקחת את הסיכון.
המונולוג מיועד לגברים ונשים כאחד. |
