|
נתתי לך את נשמתי .
אסגוד לך עד יום מותי
יראתי את מבט עינייך.
אנא כבלי אותי בתשוקתך.
הקיץ מת למגע גופך
זרועות האהבה שוקקות לנשיקותייך
וורדים אדומים בכו לשירתך
יגון האהבה נכנע לך.
את עינייך הכחולות צבעתי בצהוב
את לי צור , את לי תמונה.
בעננך אחזתי עד יום מותי
רקיעי שלי , בסהר הלילה אמות.
העולם אובד משברי גופך,
צור האמונה לי מת
וטוהר הלילה לכוכבייך גם כן
ובגאות הים תמותי אף את.
נתתי לך את נשמתי
וכשתמותי אקבור את נפשי
גאה אני להיות לך לעבד
אסגוד לך עד יום מותי. |
|
|
יש הטוענים שיום
יבוא והאדם
סוף-סוף יצליח
למפות ולנצל את
כל סגולותיו
הניפלאות של
החציל. אני
מפקפק בטענה זו-
ברור לכל בר דעת
שסגולותיו של
החציל הם אין
סופיים, והרבה
מעבר להשגת השכל
האנושי.
הרשל שפינוזה-
גסטרונום
ופקפקן
(וגם חוקר
ספרות, אבל זה
כבר סיפור אחר ,
ואין בו
חצילים...) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.