אני עמדתי שם, לבד. הם לקחו אותי בשתי הידיים והובילו אותי
לבמה המרכזית בכיכר הכפר. אף אחד לא בא ללוות אותי, לראות
אותי, להיות איתי. הם העלו אותי למעלה, ואני עצמתי עיניים
ודמיינתי שכולם שם, איתי, מחזיקים לי את היד, מסתכלים עליי
בעיניים דומעות ומקווים שזה לא נכון. מסביבי שמעתי את שני
הבחורים שהביאו אותי מדברים עם הכומר, אבל בדמיוני הכפלתי את
הקולות לאלפי אנשים שבאו לשם רק בשבילי. הרגשתי את אחד הבחורים
מתקרב ושמעתי את הכומר אומר משהו בשקט. הלב שלי התחיל לדפוק
במהירות והנשימה התחילה להיות קשה עליי. דמיינתי שכל האנשים
שמסתכלים עליי עכשיו מרגישים את הקושי שלי, חלקם בוכים. הכאב
גרם לי לפקוח את עיניי בפעם האחרונה, וראיתי הכל. אני עמדתי שם
לבד. |
