הנוטר עמד קפוא על עמודו, סנטרו זקוף, עיניו מוסתרות חלקית על
ידי כובעו הארוך. עכבר עבר לידו, והנוטר עשה כאילו לא שם-לב
אליו. לרגע הפנה את מבטו לכיוון הליכתו של העכבר, אך מיד שב
ויישר מבטו לפנים, כנתפס בקלקלתו. העכבר, שקלט בזוית עינו את
התנועה, סבב על עקבו, מרחרח, שפמו עולה ויורד.
עכשיו פנה אל הנוטר. סליחה. אתה כאן מקדמת-דנן? שאל בקול עבה
ומלומד. הנוטר שתק, והמשיך לנסות להתעלם מן האורח הבלתי-קרוי.
קר לך בוודאי, נכון? כל היום לעמוד בלי נוע. אתה רוצה שאביא לך
שמיכה, ואתה תשכב על הרצפה הרטובה ותחלום על מלחמות? העכבר
צחקק לו, מרוצה מקילוסיו בחייל חסר-האונים.
מצד אחר של הרחוב חיפושית זבל התנהלה לה בכבדות, והעכבר קרא
לה, מחווה בחוטמו לעבר המקום בו עמד. בואי, יש לנו כאן חבר.
הנוטר הרגיש היטב את נשימותיו הכבדות של העכבר, עת עולה בטנו
ויורדת סמוך מאד לגופו של הנוטר. חום גופו של העכבר היה מורגש
היטב מהמרחק הקצר ביניהם.
החיפושית גררה רגליה עד לעכבר ולנוטר, אך הקפידה על מרחק
ביטחון של מספר צעדים. העכבר התבונן בה, והחזיר מבטו אל הנוטר.
נוטר תכיר. זו חברה שלי, רותי. היא חיפושית זבל אחת מן הטובות
שפגשתי בחיי. בגלל שאתה מוצא חן בעיני ואתה נראה בחור לעניין
אני מכיר ביניכם.
ריח סרחון מתקתק עלה מן החיפושית והשתלט על האוויר. העכבר
גיחך. מה שלומך רותי? מדוע אינך מגלגלת איזה כדור זבל?
החיפושית העבירה משקל מצד לצד, שותקת. ריח הסירחון התגבר,
והנוטר החל מרגיש בסחרחורת קלה. המחנק היה קשה עליו, והנה
הרגיש כיצד חושיו מתערפלים... חבטה קלה, והרגשה של מים קרים,
אולי רצפה קשה.
העכבר זינק הצידה כאשר הנוטר נפל, מעולף. מה קרה לו רותי? את
חושבת שהוא בסדר? למה את עומדת כאן בלי להושיט יד לעזרה? ופלט
צחקוק שהיה יכול באותה סיטואציה להתפרש מרושע. החיפושית המשיכה
להעביר משקל מצד לצד, כאילו אין מהלך הדברים משפיע עליה. העכבר
סבב סביב הנוטר, ששכב עכשיו על רצפת הרחוב, מצחו נוטפת זעה
קרה. מדיו החלו לספוג את המים שזרמו על הקרקע. גופו החל
לרעוד.
רותי! רותי! רוצי ותביאי לו שמיכה! את חייבת להציל אותו! צווח
העכבר קרוב לראשה הגמדי של החיפושית. היא כופפה את ראשה
להתגונן מקולו הרם של העכבר, ואחר הסתובבה ונעלמה במעלה הרחוב,
לא ברור אם קלטה את המסר או שסתם החליטה לברוח.
העכבר רחרח את הנוטר. היה שואף מעט מהריח, ופולט שוב מיד, נושף
על מדיו של הנוטר, שעדיין רעד. נוטר. נוטר, קום. החיפושית
הלכה. לא יפה מצידך להתעלף כאשר החיפושית לידך. גם אם קשה לך
לשאת את הריח עליך להמשיך לעמוד על המשמר. תאר לך שהיית שומר
על המלכה ופתאום היית מריח ריח רע... מה היית עושה? מתעלף?
ותוך שהוא מטיף לנוטר, שהיה מכווץ, רטוב כמעט כולו, הופיעה שוב
החיפושית, נושאת על גבה הענק שמיכה אפורה מפלאנל. העכבר מיהר
ומשך בפיו את השמיכה וכיסה איתה את הנוטר.
עכשיו לחש לחיפושית. בואי נעמוד מהצד ונראה כיצד הוא מתעורר.
עמדו בלי אומר ובחנו את הנוטר. הרעידות הבלתי-רצוניות תחת
השמיכה התמתנו, והפסיקו. אחר-כך החל הגוף פושט אבריו, כאילו
הפשיר, ואז בצבץ ראשו של הנוטר מתחת לשמיכה, והביט בעכבר
וברותי. בוקר טוב, המתיק העכבר. כיסיתי אותך בשמיכה. ניכר
שהנוטר התקשה למקם עצמו. הוא התמתח, אך מיד הרעידות חזרו, שכן
לפתע הנוטר חש בבגדיו הרטובים. מה עושים? למה אני פה? שאל.
קולו היה שקט, מרוחק.
העכבר התקרב אליו לאט. קום. אתה מתרשל בשמירה. אם לא תקום מהר
יבוא המפקח ויאסור אותך.