האיש, שלא ידע את שמו, והמקום שבו הוא גר כבר מזמן הפך
לעיי-חורבות, התהלך לכיוון לא מוגדר. כל הזמן שהיה הולך, היה
שומע משפט מתנגן בראשו, "מי אתה שתגיד לי מה לעשות, אני יכול
גם לבד לעשות את אותם הדברים, ואם לא ארצה ארנב מתכלת הוא
הפתרון שכולנו מניפים את הדגל". המשפט עינה אותו. חוסר ההיגיון
בסופו של המשפט, היה גורם לו להרגיש חוסר שקט רב, וכאשר היה
מתאמץ לחשוב על נושא אחר, המשפט היה מחזק את נוכחותו, והמראות
של הרחוב היו מתערפלים מול עיניו. כך הלך, מאבד את שפיותו מרגע
לרגע, עד שהגיע לפינת הרחוב. טנדר פתוח עבר על פניו במהירות,
ומשך את תשומת-לבו, לכאורה. הוא הפנה מבטו לכיוון הנסיעה של
הטנדר, ועיניו קלטו זוג צעיר הולך לקראתו. הבחורה נתמכה על
הבחור, והם צחקו להם, כאילו העולם שלהם, ומחכה שהם ינצלו את כל
הטוב שבו. לבו נחמץ. הם עדיין צעירים, אמר, ולא שם לב שדיבר
בקול. הבחורה פרצה בצחוק רם, שהיה ניתן לשמוע מכל מקום ברחוב.
האיש עמד, שפוף, והסתכל בהם במין עצב סתום. הם לא יודעים למה
אני עצוב, חשב. אני לא יודע למה אני עצוב. אף אחד לא ידע שאני
עצוב, אם לא אעמוד שפוף. הזוג הגיע עד האיש, והבחורה עמדה
לרגע, ואחר הסתובבה בפתאומיות אל האיש, והושיטה לו ורד לבן.
קח! היא אמרה במין חדווה מעושה. האיש הביט בה במבט הכי מסכן
שהיה יכול לעשות. את לא יודעת מי אני... מלמל לעצמו, מקווה שלא
תבין את שאמר. אבל בכל זאת את נותנת לי את הפרח הזה. ואת לא
יודעת שאני לא יודע. אני לא יודע מה את יודעת, ואני לא יודע מה
זה לדעת. הזוג עמדו, וחיכו לאור הרמזור שיתחלף. אחרי שהבחורה
הגישה את הורד לאיש, הזוג נראה ששכח מקיומו, ושקע בשיחה קולנית
ונלהבת. הוא אמר לי, אמרה הבחורה לבחור, את יכולה לבחור מה את
רוצה להיות. אבל אני אעשה ממך מלכה, לכן כדאי לך להישאר איתי.
והבחור אמר לה, אני במקומך הייתי מדבר איתו בצורה מופשטת, שלא
יבין מה את רוצה, והכללים ישברו. את הגבולות אנחנו חייבים לא
לכבד. והבחורה הנהנה בשמחה. אני אוהבת את התקופה הזו, אמרה.
מין קלילות נהדרת של מה שלא חשבנו שכך יהיה מעולם. הבחור הביט
בה. את יודעת מה היה פעם? והם פצחו בצחוק רועם, וחצו את הכביש,
כמעט מדלגים. האיש שלא ידע את שמו מחה דמעה. נשארתי מאחור, פנה
לחרק קטן שהיה מסתובב על הגבול שבין המדרכה לכביש. אין לי
זיכרון, שכחתי מי אני, ואין לי דרך ללמוד על העולם. מי שפגשתי,
לא היה יכול לדבר איתי, כי לו יש עבר, והשפה שלו מזכירה את כל
מה שהיה פעם. אבל לי אין זיכרון, לכן אני לא מבין אותו. האמת
שלו, ונקטע באמצע. הטנדר שעבר מקודם, כך נראה, שוב חלף על
פניו. עכשיו יתחיל הכל מהתחלה, חלפה מחשבה בראשו. מי אתה שתגיד
לי מה לעשות, אני יכול גם לבד לעשות את אותם הדברים, ואם לא
ארצה ארנב מתכלת הוא הפתרון שכולנו מניפים את הדגל.