האלי הייתה אישה צעירה, שהוריה היו נוודים. לא עברה שוב ושב
בארץ
החצויה ללא פטריוטיות לשום צד, דבר זה היה נדיר מאוד מכיוון
שבארץ
שלטו שני מלכים המלכה המזרחית והמלך המערבי. שניהם נלחמו
ולמרות ששניהם היו בני דודים הם נלחמו מלחמת חורמה. המלך
סומאר
היה חזק ו עם כוח מלחמה רב, והמלכה שחרזדה הייתה מכשפה דגולה
שהחזיקה בידה את הממלכה כולה בקסמיה ושני הכוחות, הצבאיים
והמאגיים ביטלו אחד את השני.

דבר זה לא הטריד את האלי שהייתה מלומדת גדולה, היא פשוט נעה
לרוחב הארץ בעיתות שלום ובעיתות מלחמה ועתה היא לקחה את קרון
הספרים שבני משפחתה הורישו לה ונסעה, נסעה מערבה אל תחום המלך,
ימים שלמים עשתה בישמין מדברי, ציה נוראה, כדי להגיע אל מחוז
חפציה, סומאריה, על שם המלך שגר שם.

היא הגיעה לגבול עשוי חומת אבן שחורה וגבוהה שבו היו חרכי ירי,
ועל ראשו היו קרני בעלי חיים לבלימת המטפסים, האלי סבבה סביב
את החומה והיא שמעה רעשים של בניה וקול של מתכת מקישה במתכת
ואז שער רחב ומוסווה עד מאוד נפתח מולה ושם עמדו שבעה שומרים
חמושים לעייפה בכלי הנשק המשוכללים ביותר אשר היו בנמצא ושאלו
לשמה ולמטרתה. היא ענתה לשמה ואמרה שהיא מוכרת ספרים, השומרים
צחקו בלעג ואמרו לה כי אין מקומה שם כי כול האנשים במקום
לא למדים דבר מאשר אמנות המלחמה אך בכול זאת יתנו לה לעבור כדי
להצטייד במזון ומשקה ובכלי נשק לאחר שתיפגש עם המלך.

באולם עם אור קלוש שבנוי מאבן חסרת גוון יחודי ישב המלך על כס
עשוי עץ. סביבו המפות הכי מדוייקות של כל אזור בממלכה כולה היו
תלויות.
היא ישבה בקלילות על הספסל העץ הארוך והדק יחד עם עוד מהגרים
מארצות אחרות, שהיא זיהתה את בגדיהם בגלל שביקרה שם. מידי פעם
הכרוז היה קורא בשם זר אחר, שזיהתה פה ושם, ועד מהרה החלה
להיות שקועה בספר פילוסופיה מעמיק, שנכתב על ידי המלכה
שחרזדה.

כאשר קראו בקולה היא קמה מהר, כאילו הקיצה מחלום, החזירה את
הספר לאמתחתה והלכה למרכז האולם. הכרוז הכריז: "בשל תקנה חדשה
שמספרה הוא 12704 המלך סומאר החמישי מצווה בזאת
על כל זר אשר בא לארץ זו להידבר בפני המלך, ולערוך חיפוש
בכליו."

שני משרתים פרקו את עגלתה, והרכיבו אותה בחזרה, בפני המלך
הביאו
על מגש חמישה ספרים כרוכים בקטיפה ומרוקעים בזהב, והמלך קרא
בקול, "הכיצד את מעיזה להכניס לממלכתי ולארמוני את השיקוץ
הזה?"
" המלכה שחרזדה הינה שיקוץ, ואינני מוכן לחיות בעולם זה דקה
סופת עימה" "כולה שקרים, הונאות, סבל ואשליות והייתי מנפץ את
צוורה במו ידי עם יכולתי:" מחתת אש הובאה לפי המלך, והאש עיכלה
את הספרים
והאלי התנצלה : " סליחה מעמך מהוד מלכותך: אך אני מוכרת ספרים
ואני נושאת עימו כל ספר שאוכל לשאת" המלך חייך, יופיה של האלי
לא היה גדול במיוחד אך היא הכירה את העגה המלכותית והראה על
חכמתה, בזמן אביו של סומאר, כהאמנויות המאגיות היו עדיין
מותרות בממלכה נאמר לסומאר שהוא יתחתן עם זאת שתדבר כמלכה אך
איננה אצילה ועד כה היא הייתה היחידה.

הוא סיפר לה את סיפור האורקל, הזקנה ששפכה שמן על מים, והאלי
שנפעמה מכוחו מגופו וחדות מחשבתו הנהנה בלי היסוס כשביקש ממנה
להנשא לו.
האלי אמרה: " אני אנשא לך הוד מלכותך, אבל ברגע שאעשה זאת אאבד
את מורשת משפחתי." אני מפצירה ממך, תן לי מסע אחד אחרון
לזכר כל זה ואני אחזור להנשא לך."

סומאר: אמר
"הנה סוף הקסם הטוב. זהו מעשה הכשפים היחיד בעולם שעשה דבר
חיובי כל שהוא.

                                   סוף חלק א