השעה היא לעולם לא שתיים שישים, כי השעה כבר שלוש.
והתאריך הוא אף פעם ה-2 לשישים, כי החודש האחרון הוא 12.
רק אבטיחים בשוק עולים שתיים שישים.
אבטיחים והשחר העולה בקופסאות הקטנות, ממרח שוקולד אחד קטן
שבמחיר פעוט של שתיים שישים יעביר את תחושת הרעב בדיוק עד
השתיים שישים הבא, שלא יגיע כי השעה לעולם לא תהיה שתיים
שישים, וכן הלאה.
אני לא בטוח מה חיפשתי עד עכשיו, אבל עכשיו אני יודע שהפתרון
נמצא בשתיים שישים.
אולי בשעה הקטנה והלא קיימת הזו מסתתר כל מה שחיפשתי ולא העזתי
למצוא.
אולי בשעה הקטנה והלא קיימת הזו נמצא כל מה שחלמתי ולא העזתי
לעשות.
אולי זו השעה שבה חלומות מתגשמים, או שאולי השעה היא בכלל
שתיים שלושים.
ואני? אני בכלל נולדתי בשתיים וארבעים, או שרק ככה הרופאים
אמרו כדי שאנשים לא ידאגו.
הרי מי ירצה תינוק שנולד בשתיים שישים?
איך אפשר לחגוג לו יום הולדת בשעה שלא קיימת לא במימד הזה ולא
ב-89 שמקבילים לו?
איך אפשר שיהיה עתיד למישהו שנולד מחוץ לזמן? איך אפשר שתהיה
לו חצי שני, שתהיה לו אהבה, הרי הוא בכלל לא תוכנן, הוא מחוץ
לזמן.
חבל שאהבה לא קונים בשתיים שישים.
לפחות אחת שמספיקה עד השתיים שישים הבא. |