הלילה היה יבש, רק רוח קלה ביותר נשבה, כה קלה עד שג'וב לא
הרגיש אותה כלל וכלל, ג'וב הוא אדם בן 32, גר לבדו בדירה
ממוצעת, שיערו חום ועיניו ירוקות, הוא עובד בחברת אבטחה
ומרוויח שכר ממוצע, הוא הלך ליד הים, שומע את התנפצות הגלים
בשוברי הגלים המרוחקים, זו הייתה שעת לילה מאוחרת, אף נפש חיה
לא נראתה ברחוב פרט לג'וב עצמו ולעוד אדם שחור עור, שנראה
כהומלס, כבן 30, שהלך בזיג-זג לכיוון ג'וב, ג'וב הבין מיד שאדם
זה שיכור והחליט בלבו: "כן, זה מתאים בהחלט" .

ג'וב הוציא את הפגיון מכיס מקטורנו, היה זה פגיון מהמם ביופיו,
הנדן היה כסוף ומשובץ באבני חן אדומות, אורך הלהב היה 8 ס"מ,
זה היה פגיון עתיק, שסבו הוריש לו בעת מותו, הדרך שבה השיג סבו
של ג'וב את הפגיון לא הייתה ידועה לאף אדם, אך סבו הבטיח לו,
שביום מן הימים, הוא יגלה את משמעות הפגיון, ומיד לאחר שעבר על
פני השיכור, הסתובב והנחית מכה על עורפו, השיכור התנדנד מעט
ונפל, אך הוא מת לפני שהספיק להגיע לרצפה, ג'וב חייך לעצמו,
חיוך אפל, חיוך מסתורי, אך בו בזמן, חיוך של אושר עילאי,
חמימות הציפה את אבריו והתפשטה בכל חלקי גופו. הוא תחב את
הפגיון חזרה לכיס מעילו, וגרר את השיכור לכיוון המצפה הגבוה,
זו הייתה עלייה קשה, אך האדרנלין פיעפע בג'וב והמריץ אותו,
ג'וב הצליח לבסוף להביא את השיכור המת לראש המצפה, ואז זרקהו
למטה, אל הסלעים, ג'וב ראה את הגופה פוגעת בסלע ושמע את רחש
שבירת כמה מעצמות גופת הכושי השיכור, רחש זה נעם לג'וב מאוד
והעביר בו צמרמורת.

ג'וב נשאר לעמוד שם עוד כמה רגעים, מרגיש כוח עצום, יודע שהוא
עשה זאת, שיחק את תפקיד אלוהים והחליט שאדם יסיים את חייו, הוא
הרגיש את הכוח הזה בתוכו, באותו רגע הרגיש כי העולם בשליטתו,
הוא הרגיש שביכולתו לעשות כל דבר.

ג'וב ירד מהמצפה בצעדים קלילים והחל ללכת לעבר ביתו, שהיה רחוק
כ-2 ק"מ מהחוף.

הוא הגיע אל ביתו בשעה 4 בבוקר, התפשט ונכנס למקלחת, הוא סובב
את ברז המים הקרים עד הסוף, והרגיש את איבריו קופאים, הוא נהנה
מזה.

לאחר המקלחת הוא נכנס למיטתו בעודו ערום ונרדם מיד.

ג'וב התעורר רק לאחר 17 שעות שינה, הוא גילה הודעה במשיבון
האוטומטי: "ג'וב ווילקינס, זו כבר פעם שלישית שאינך מגיע
לעבודה, אתה מפוטר, תודה רבה לך ושלום".
"שיילכו להזדיין, בכך מקרה כבר די נמאס לי מהעבודה הזאת", אמר
ג'וב וצחקק.

הוא הלך למטבח, הכין לעצמו כריך ואכל אותו במהירות, לאחר מכן
הדליק את הטלוויזיה, לאחר כמה מכות בצידה של הטלוויזיה והזזת
האנטנה לכיוונים מגוונים, קלט ג'וב את ערוץ החדשות:
"גופתו של אדם שחור, כבן 30, נמצאה היום בחוף העיר, הגופה
נסחפה לחוף ונראתה על ידי ילד ששיחק עם חברו באותו זמן בחוף,
מקור בכיר במשטרה מוסר כי בדיקות העלו שהאדם מת בלילה
שלפני-כן, בדקירת סוג כלשהו של סכין, האדם היה שיכור, עוד
גילו, בניתוח שלאחר המוות, שהנרצח כנראה נגרר לראש המצפה
והושלך משם למטה, אל הסלעים, כרגע עדיין אין זיהוי לאדם.
ועכשיו נעבור לכתבת תחקיר בנושא..."

את שאר המשפט ג'וב לא שמע, הוא היה המום, הוא לא הבין איך
הצליחו למצוא את הגופה כה מהר, אבל הוא ידע שלמשטרה אין דבר
שיכול להעיד שהוא עשה זאת, הוא נזכר בפגיונו המגואל בדם,
שעדיין נמצא בכיס מקטורנו, הוא הוציא את הפגיון, שטף אותו היטב
בכיור שבאמבטיה ולאחר מכן הניחו בארון שנמצא בחדר השינה שלו.

לאחר מכן החליט שהוא רוצה לצאת מעט לטייל, הוא יצא מהבית והחל
ללכת בלי מטרה, לאחר מספר דקות של הליכה ראה פאב בקצה הרחוב
והחליט להכנס אליו.

הוא נכנס לפאב, התיישב על יד הדלפק והזמין וודקה עם מיץ
תפוזים, לפתע שמע קול לידו: "תזמין גברת למשקה?", הוא הסתכל
וראה אישה מדהימה ביופייה, שיער שחור ארוך, עיניים ירוקות
מדהימות, חזה מעוצב היטב, הוא הסתכל בה והרגיש משהו, הוא לא
ידע מה זה, אך הוא ידע שהרגיש זאת. הוא בקושי הצליח לפלוט:
"מ-מה את ר-רוצה לשתות?".
"שרי בבקשה", המוזג הנהן.
"ג'נה קריסטין", היא הושיטה יד.
ג'וב לא זז למשך מספר רגעים ואז פתאום הבין, "ג'וב ווילקינס",
הוא לקח את ידה ונשק לה.
"נחמד לפגוש אותך, אתה כאן עם מישהי?"
'מתחילה מהר', חשב ג'וב.
"לא, אני לבד כאן, מה איתך?"
"פנויה כרגע, רק שדי נמאס לי מזה".

הם המשיכו לדבר, שיחת חולין, אך היה ברור שכל אחד מהם מעוניין
בשני.
"נלך אליי?" היא שאלה.
"אין בעיה, איפה את גרה?"
"לא רחוק מכאן, בערך 10 דקות הליכה".

ג'וב שילם למוזג, יצא מהפאב והחל ללכת אחרי ג'נה.

לאחר כ-15 דקות של שיחה תוך כדי הליכה הם הגיעו לבניין גבוה,
ג'נה נכנסה וג'וב אחרייה.
"ערב טוב, גברת קריסטין", אמר השוער.
"ערב טוב גם לך", ובשקט סיננה לג'וב: "שכחתי את השם שלו..."
הם נכנסו למעלית, ג'נה לחצה על הכפתור של קומה 12, המעלית החלה
נעה.

הם הגיעו לדירתה של ג'נה, היא הראתה לג'וב את הבית וכשהגיעו
לחדר השינה, שניהם הבינו באותו רגע מה הם רוצים.

ג'נה תפסה את ג'וב והחלה מנשקת אותו, נשיקות ארוכות, חמות.
ג'וב החל מוריד ממנה את חולצתה, וממשש את שדייה.
לאחר זמן קצר היו שניהם ערומים ונשכבו על המיטה.
ג'וב גחן מעלייה והחל מנשק אותה, בהתחלה נישק אותה נשיקות
קצרות, מגרות, על פיה, ואחר כך ירד אל הצוואר, אל החזה, אל
הבטן, אך שם הפסיק, הוא עלה חזרה למעלה והמשיך מנשק אותה
בצווארה, מגרה אותה, מחמם אותה.
ואז הם החלו נעים אחד בתוך השני בקצב אחיד, הם הגבירו את הקצב,
בזמן ששתי נשמותיהם התחברו לאחת ואז הם הגיעו לפסגת האושר
המיני.
הם נרדמו מחובקים.

למחרת כאשר ג'וב קם, הוא היה לבד במיטה, על השידה היה פתק:
"הלכתי לעבודה, אתה יכול לקחת משהו לאכול אם אתה רוצה, אוהבת,
ג'נה".

ג'וב יצא מהמיטה, התלבש והלך הבייתה.

הוא בדק את משיבונו וגילה כי יש הודעה אחת: "ג'וב ווילקינס,
שלום, מדברים מבנק סאן-טראסט, צור איתנו קשר בהקדם האפשרי,
תודה".

ג'וב היה מופתע, לא היה לו חשבון בבנק זה, אך בכל זאת הוא חיפש
את המספר של הבנק בספר הטלפונים והתקשר אליהם, הוא הזדהה
והועבר לשיחה עם סגן מנהל הבנק.
"זהו ג'וב ווילקינס, שלום".
"אדון ווילקינס, שלום לך, חיכינו לתשובה ממך, אם תוכל להגיע אל
הבנק בהקדם האפשרי אשמח להסביר לך הכל".
"להסביר לי מה?"
"מתי תוכל להגיע לבנק?"
"אני יכול לתפוס מונית כבר עכשיו".
"מצויין, אני אחכה לך, שלום".
סגן מנהל הבנק טרק את שפופרת הטלפון.
                               

ג'וב יצא החוצה ותפס מונית, "בנק סאן-טראסט, בבקשה".
"אין בעיה".

לאחר כחצי שעה הגיע ג'וב אל הבנק, הוא הלך לקבלה ומסר את שמו.
הוא נתבקש לחכות מספר דקות בחדר ההמתנה.
לאחר כחמש דקות של המתנה יצא סגן מנהל הבנק, אדם כבן 40,כ-1.85
מטר, שיער שחור קצר ועיניים שחורות, לבוש בחליפה ועניבה לברך
את ג'וב.

"שלום לך, אדון ווילקינס, צר לי שנאלצת לחכות, אני הוא סגן
מנהל הבנק, מר פוסטר".
"שלום לך אדון פוסטר, אני אודה לך מאוד אם תסכים להגיד לי מה
פשר הדבר".
"כן, כן, כנס למשרדי".

ג'וב נכנס למשרדו של סגן מנהל הבנק, על הקירות היו תלויות מספר
תמונות ושולחן עגול באמצע החדר.
"שב בבקשה".
פוסטר פתח כספת קטנה שהייתה על השולחן, זו הכספת שלך, אדון
ווילקינס".
"לא ידוע לי שיש לי כספת בבנק הזה".
"סבך שכר אותה וביקש שנמסור לך את תכולתה בתאריך הזה בדיוק".
"ומה יש בה?"
"יש בה מעטפה אחת".

סבו מת לפני למעלה מ-12 שנים, וג'וב לא הבין למה ירצה להשאיר
לו מעטפה בודדה אחת בנוסף לפגיון שהוריש לו והמעטפה שבה נפרד
ממנו לשלום.

פוסטר הושיט לג'וב את המעטפה, ג'וב פתח אותה החל קורא:
ג'וב, נכדי היקר, מכתב זה אני כותב מספר דקות לפני מותי, למרות
מה שכנראה הולכים לספר לך, איני אמות מוות טבעי אלא אתאבד
כנראה הם יחשבו שאינך צריך לדעת זאת, אתאבד בעזרת אותו פגיון
שמתכוון אני להוריש לך, את פגיון זה מצאתי במהלך אחד מהקרבות
שבהם נלחמתי, הוא היה מכוסה בחול בשדה הקרב, ובמקרה נחה ידי
עליו כאשר נאבקתי באחד מחיילי האויב, פגיון זה הציל אותי
ממוות, איני יודע למה אני מתכוון להרוג את עצמי בעזרתו, אך אני
מוכרח, אני פשוט מרגיש שאני צריך להתאבד בעזרת פגיון זה, אני
מוריש לך אותו ואני מקווה שהוא יציל את חייך כפי שהוא הציל את
חיי, שלום לך נכדי.

ג'וב היה המום, הוא הצליח למלמל תודה לפוסטר, לקח את המעטפה
ויצא לכיוון ביתו, כאשר הגיע הבייתה הלך לכיוון ארונו ושלף את
הפגיון.
הוא הביט בו מספר רגעים.

"אני מבין למה התכוונת סבא, אני בא..."

ג'וב צנח על הרצפה כאשר הפגיון תקוע בליבו.