אתה האור שבקצה המנהרה. אתה החלום שלי, אתה התקווה.
איתך שוב פורחת כמו פעם בעבר, איתך מאושרת אז אל תשנה שום
דבר.
חיפשתי לי את האושר שלי, רציתי לחיות בשלווה עם עצמי.
אבל כל הזמן הכל הלך לי שונה, הכל פשוט בדרך התקלקל.
כאילו שמישהו הטיל עלי קללה, קיבלתי כל פעם מחדש את המכה.
והנה, סוף סוף, מצאתי אותך. אתה הנסיך שלי, אני אוהבת אותך!
עינייך הכחולות מספרות לי הכל. הפנים העצובות מצביעות על
המכשול.
היית כמוני בודד ומופנם, אז למה להמשיך? האם יש בזה טעם?
עכשיו כשאני שם רחוק אך שלך, האם תוותר עליי ועל כזו אהבה?
ואפילו שלשנינו יש רגעים של חולשה, האם ניתן להם לנצח אותי
ואותך?
מתוק, אהובי, אל תתן לי סיבה לעזוב את הכל וללכת ממך...