שוב נסעתי על הכביש
שום-דבר מלבדי,
האספלט וכמה עשרות מכוניות
כל אחד בעיסוקו שלו

שוב נסעתי על הכביש
מבודד בתוך הפח שלי
בתוך בלאגן של תנועה
מרגיש לגמרי אחד

הפח שלי הוא לא שלי
אבל הוא החבר הכי טוב שלי
הוא איתי בכל מקום
והוא זה שמכיר אותי הכי טוב

זה קצת עצוב שזהו החברי
חברי הטוב ביותר
אבל הוא טייל איתי הרבה
וראה אותי בגדולותיי ונפילותיי

הכביש ארוך ולא נגמר
וכך גם המחשבות והתקוות
הדבר היחיד שנגמר זו הסיגריה
וגם זו שאחריה...

הכביש נותר לי כסימן
סימן להמשך החיים
כסימן למוות שחור
הכביש הוא כביש אבל בשבילי
זו הדרך הביתה