לא, לא אהבתי אותו. זה קשה לי להגיד את זה, אבל עבר מספיק זמן
ולמרות ההרגשה בבטן שמזהירה אותי לא להגיד, אני אומר: רציתי
שימות. כשאני חושב עליו הוא לא מצטייר לי כאדם רע, רק כמישהו
שהיה רע אלי, לפעמים. הוא לא היה נחמד אלי בכלל - הוא כל הזמן
ירד עלי. הוא השפיל אותי כמו הפעם הזאת שהוא אמר לכולם להסתכל
על התיק ה-"ילדותי" שלי, או על החולצה שלי. הוא גם פעם אחת שם
לי רגל במסדרון כדי שאני אפול והוא יוכל לצחוק עלי. אני מצטער
בשביל כל האנשים שהוא חסר להם ושלא רצו שימות, אבל אין לי אבל
ישיר עליו.
הוא בכל-זאת לא היה אדם רע, כמו שאמרתי כבר - הוא פעם הלווה לי
חמישה שקלים כשלא היה לי איך לחזור הביתה, הוא גם תמיד צחק
בכיתה. הוא היה כל הזמן עם החבורה שלו, עם כל החברים שלו,
מדבר. הוא היה מאוד חברותי, רק לא אלי, בדיוק כמו שכל שאר
הילדים - חברים של כולם חוץ ממני. בגלל זה אני כל הזמן מעסיק
את עצמי בדברים, שאני לא אחשוב שלא טוב לי. אני הרבה פעמים
תופס את עצמי פורם חוט מהז'קט שלי, ומשחק איתו באצבעות - מגלגל
על האצבע עד שהחוט ממש הדוק, ומוציא את החוט ושוב מגלגל אותו
על האצבע. הוא תמיד אמר לי בחטף כמה שזה מוזר כל הדברים שאני
עושה כמו זה עם החוט, או עם העיפרון (מתופף על הברך או על
הלחי).
כשאני חושב על זה שלא אכפת לי שהוא מת אני חושב שזה ממש נורא,
למרות כל הדברים שהוא עשה לי. כל הכיתה, וכל ביה"ס עצוב על
האובדן הזה. אני בטוח שאם אני הייתי מת הם היו צוחקים באותו
יום של הפיצוץ, ולא חושבים שזה "חילול האבל" אם מישהו צוחק כי
הוא שמע בדיחה על שבלול ועכביש. אני מניח שהם היו מעדיפים שאני
אמות במקומו.
אולי באמת היה יותר טוב אם הייתי מת במקומו. זה לא היה אובדן
כזה גדול. אפילו המנהל בטח חושב ככה. גם כל המורים. אם הייתי
מת אני חושב שאולי היו שמים נר זיכרון אחד במזכירות של ביה"ס
בגלל שלא יפה לא לעשות כלום, אבל בטח לא היו עושים לי "חדר
זיכרון". זה היה מוגזם מידי בשבילי אם היו עושים חדר כזה, גם
אף-אחד לא היה טורח להיכנס ולקרוא על "מה שהייתי ורציתי
להיות". זה היה גם בטח חסכוני יותר לביה"ס, לא היו צריכים
לעשות ערב שלם שהוא טקס לזכרי כמו שעשו לו.
אבל כנראה שהוא היה צריך למות, אותו אלוהים רצה, בדיוק כמו
האחרים, גם אלוהים העדיף אותו על פני. אני לא מספיק טוב בשביל
אלוהים, הוא הנפש הטהורה, לא אני. הוא הצדיק המעונה. אני פשוט
חוטא שמקבל עונש - החיים שלי. אני מניח שאם היו שמים על
מאזניים כמה אלוהים רוצה אותו מול כמה אלוהים רוצה אותי
המאזניים היו יכולות להקפיץ מישהו לירח מרוב המהירות שבה הכף
שלו הייתה צונחת ושלי עולה. אני פשוט לא מספיק עושה מעשים
טובים ביום כיפור ולא מספיק מבקש סליחה ומכפר על כל הדברים
הרעים שלא עשיתי במשך כל השנה.
אם הייתי יותר יפה ו-"חתיך" אז גם אותי בנות היו אוהבות. זה
שאני לא מבריק כמוהו לא אומר שאני לא חכם. גם אימא שלי אמרה,
אבל היא גם הוסיפה, "זה שהוא היה יותר חכם ממך לא בהכרח אומר
שאתה טיפש!" לא חשבתי על זה, אבל לא נראה לי שאימא אמורה להגיד
דבר כזה לבן שלה, לפחות לא אימא רגילה, או יותר נכון - לא לילד
רגיל, אלא אם...

צלצול, צריך ללכת לעוד טקס לזיכרו.