זה היה ערב עם ירח מלא. חנכתי את הפיאט איביזה החדשה שאבא שלי
קנה לי במתנה ליום הולדתי ה-20 בנסיעה פראית בכביש החוף. שיערי
הארוך התעופף לו ברוח דרך הגג הפתוח והרגשתי איך מתחיל לו ערב
מהמם.
שוטר שעמד בצד הדרך ליד מכונית משטרה מהבהבת סימן לי לעצור
בתנועות רגזניות. חייכתי לעצמי בסיפוק, העברתי יד על השיער
ובלמתי בברקס אימתני שני מילימטרים לפניו.
השוטר החליף צבעים כזיקית ופלט:
"תגידי לי, את משוגעת? יש לך מושג באיזו מהירות נסעת?"
חיפשתי את החיוך הכי שחצני במאגר החיוכים שלי.
"בטח שאני יודעת, אני לא צריכה אקדחי לייזר כמוך, שכחת שיש לי
מד מהירות מול הפרצוף, וכשעצרת אותי כמעט הגעתי ל-160
קמ"ש..."
השוטר הביט בי במבט משתומם ואמר בכעס:
"160, הא... את יודעת שאת ממש חצופה... קודם כל לידיעתך האקדח
שלי הראה  שעברת את ה-180 קמ"ש. חוץ מזה מכונית משטרה מוסוות
ביציאה מהעיר רשמה את המספר שלך על זה שנכנסת באין כניסה תוך
כדי עשיית פרסה על קו לבן. אותה מכונית משטרה לא הצליחה להשיג
אותך בגלל שנסעת כל כך מהר...
חוץ מזה, לא מנפנפים ליד שעל תמרור 'עצור' בחזרה אלא עוצרים את
הרכב. ועכשיו ברור לך שאת הולכת לחטוף על כל הדברים האלו
בגדול..."
השוטר קיווה שלנוכח תיאורי העבירות, הפרצוף היפה והחייכני
שלפניו יאבד את הבעתו אלא מסתבר שזה לא ממש קרה.
"אז נתחיל מזה שקודם כל מדובר בקנס של 5000 שקלים ונמשיך בכך
שברגע זה אני מבצע לך שלילת רישיון במקום. אני מבקש לקבל את
הרישיונות שלך!"
אמר השוטר בנימת ניצחון.
הגשתי בשרמנטיות את הרישיונות שלי לשוטר.
"אתה יודע שאתה מה זה נהיה סקסי שאתה כועס..."
אמרתי ושחררתי כפתור עליון בחולצת הבטן הפרחונית שלבשתי.
השוטר לרגע נאלם דום לנוכח החמוקיים המדהימים נטולי החזייה,
שפרצו החוצה, ולאחר מספר שניות התעשת ופנה אל המחשב המשטרתי
שבמכוניתו.
לא הספקתי להגיד "ג'ק רובינזון" ואותו שוטר התפרץ מהניידת כולו
אדום:
"את יודע שאת בכלל בשלילה, מה פתאום את נוהגת?"
"מה אתה אומר?, מה אתה חושב שאני לא יודעת... עצר אותי שוטר
בדיוק לפני שבועיים ושלל לי את הרשיון... אתה מה זה איטי...
אבל אתה יודע מה, אתה ממש חמוד".
יצאתי מהרכב, מותחת את חצאית המיני כלפי מטה ומשחררת כפתור
נוסף בחולצה. "בוא נעשה עסק, הכל נשאר בינינו ובתמורה אני שלך
לחצי שעה הקרובה... תעשי בי מה שאתה רוצה!"
השוטר הסתכל על פצצת המין שעמדה מולו וכל חושיי הסתחררו. לרגע
נראה שיצליח לשלוט בעצמו אבל אז הופיע בעיניו ניצוץ ערמומי.
"אני יכול לעשות לך כל מה שאני רוצה?" שאל.
"כל מה שבא לך..." אמרתי בהתגרות.
השוטר תפס את שני ידיי ושם עליהם אזיקים. הוא גרר אותי מאחורי
אחד השיחים לצד הניידת, הוריד את מכנסיו ופקד עליי - "קדימה,
תתחילי למצוץ".
התחלתי למצוץ ולגנוח. לאחר כחמש דקות גמר השוטר על פניי,
והעביר אותי לדוגי סטייל, כשהוא גוער עלי מאחור.
"אה... כן, אדוני השוטר" זעקתי "תעשה בי כרצונך, רק אל תרשום
לי תלונה..."
השוטר עלה וירד עד שגמר בפעם השנייה בגניחה רמה ואז התרומם...
"... אני עוד לא גמרתי... דודי... אני עוד לא גמרתי, אל
תפסיק".
דודי הסתובב "די, די, נשבר לי כבר, כל פעם אותו דבר... כמה זמן
לוקח לך לגמור, נשבר לי מכל המשחקים האלו... די כבר, למה אנחנו
לא יכולים להיות כמו זוג רגיל, כל הזמן המשחקים האלו. בבנק,
בסופר, על הטריבונה במשחק של מכבי, מרצה וסטודנטית, רופא
וחולה, אולי כבר מספיק.
"אבל ממי, אתה יודע שקשה לי לגמור אחרת..."
"רותי, מצידי תיקחי ויאגרה... ועכשיו תשחררי אותי, המשמרת שלי
נגמרת עוד מעט, אני צריך להחזיר את הניידת לתחנה ואת את הרכב
לאבא שלך..."