השקיעה הגיעה הכל נצבע בכתום ואדמדם,
זה שיקף לי את מראה השלמות של העולם,
הרוגע והשלווה נצבו אל מנגד עיניי,
זה היה רגע מאותם רגעים היפים של חיי.

כמו צחוק של תינוק בבוקר רענן,
כמו טיפות הטל שמוריד בבוקר ענן,
איש אינו מבחין עד כמה רגעים אלה חשובים,
עצם קיומו של כל דומם וחי נראים סתמיים למדי.

אך כשמגיע הלילה והכובים מבצבצים,
נדלקים אורות הפנסים הטבעיים,
הירח מאיר את אורו הזהוב,
על כל פינה בקצה הרחוב.

העיניים נעצמות והמחשבות מרחפות,
לעולם הדמיוני אל עולם החלומות,
בני האנוש נרדמו,
אבל העננים,
העננים עוד ידברו...