משב רוח קטון
מהרי לבנון
נעצר מול מלון
ליד אשקלון
עיקש כאתון
המתין בלי לישון -
שבת וראשון

בזה המלון
מחנק בגרון
העיר בי רצון
לפתוח חלון
או אז מלא און
עטור ניצחון
פרץ בגאון
כשחקן תאטרון
רפרף בעיתון
הקיף ת'ארון
בלם בשאון -
בלב הסלון

אמר נישובון:
"אמור לי אדון..."
השלמתי: "אמנון"
מוכה תימהון

המשיך נישובון
נשען על מזנון
קולו - אותו טון:
"התדע מר אמנון,
"להבדיל בין גאון
לחסר כשרון?"

ללא רעיון
אל מול החידון
הרגשתי טירון
חסר בטחון
מוחי - חילזון

על סף ביזיון
אמר לי: "come on"
(ממתיק חיוכון)
התשובה היא: "גאון..."
אך פתאום קיפאון -
הציץ בשעון
ופלט רק:  pardon"
חבר מליסבון
ממתין לי המון  
לצד האלון
בראש הר מרון"
וכך בלי זדון
כאד אצטון
פרח נישובון
(קראתי לו ג'ון)
מהיר כסילון
נפלט מבלון

אודה - זה נכון
חיפשתי פתרון
בכל עוז רצון
לרז שמר ג'ון
הציג בלי לשון
ועל סף שברון
עם אור אחרון
(או שמא ראשון?)
האיר בי פתרון!
אגישו בששון
לקורא הנבון:
סוד הגאון
אינו היגיון
   מוצק כבטון
ולא שגעון -
   הרה אבדון
ולא שיכרון -
  מוליד רפיון
גם לא דיכאון -
  עטוף בסגנון
כי אם החזון
  הבא כדורון
     בחסד עליון

וזה החזון
יקר מממון
אמתין, נישובון
לשובך כפזמון -
כי אזלו חרוזיי...
        ונותרתי אביון.