ממעמקי חשיכה,
מתוך קרח ואש,
דרקון דו ראשי,
פעמיים נולד את העתיד לבקש.

עם עליית האריה,
באופק נפילת העקרב,
נקרעה נפשי משמיים
והוטחה בארץ בזעם כה רב.

לוחם, מרפא וקוסם,
חשבתי שראיתי את כל מה ששרד.
בדמדומי הכאב והצער,
בהם אעלה וארד.

ירדתי, עליתי,
עד אל מעבר לשיא.
למסע גם יצאתי,
דבר מה להשיג.

יצאנו יחדיו,
אל ממזרח לשקיעה
וכמעט שהגענו לעדן
כשהם נפלו לשינה.

בעבור צחקוקי נערות
וזוהר אבנים חצי יקרות,
הם כולם אבדו לעולם
והותירו אותי כה נפעם.

ניסיתי לשוב,
אך בלא מטרה,
לא יכולתי לזכור,
את דרכי חזרה.

From the depts of the darkness,
Out of fire and ice,
A two headed dragon,
I was born twice.

With Leo up rising,
And Scorpio falling down,
My soul was torn out of heaven,
And cast to the ground.

First warrior, then cleric, then mage,
I thought I had seen all there was.
Through a twilight of sorrow,
I fell and arose.

I went down, then went up
All over the peek.
Then set out on a quest,
For something to seek.

We set out together,
East to the sun.
And allmost maid it to heaven,
When they have left one by one.

For the laughs of some fair maidens,
For the shine of some semi valuable stones,
They all disappeared
and left me alone.

I tried to follow,
But they were all gone.
And I could not remember,
My way back home.