נכתב בעקבות הסרט "הרדוף לבן", ומוקדש לכל אלה שהבינו אי פעם
שהדרך היחידה לצאת ממצב נפשי קשה היא להגיד, "אני יוצאת מכאן"
ולהתכוון באמת.

הלהבות קראו לך, וענית
כי לא יכולת לשאת את עול חומן.
צעדת בזהירות. ביד אומן
מצאת מקום ודרך ותבנית,

והעשן עיוורך, ואת נחנקת,
ולא העזת למצוא שם את דרכך.
ביקשת אז רק דקה אחת של שקט,
רק רגע דל יחיד למענך.

ואז, ברגע בלתי יאומן,
פילסת נתיב מתוך התבערה.
אל דרך ארוכה וישרה
הלכת, בלב אמיץ ונאמן.

עכשיו, במיטתך, הכריות סביבך רכות:
אבל בחלומך, הלהבות אותך חונקות.