ישנו מקום
הרחק מכאן,
ששמו אבד
כעת.
ושם בינות כוכבי מרום
רוקדות בנות האלים
ושם שרות רוחות צפון
נוגנים המלאכים
אם לי ספינת מפרש
ותואר קברניט,
אקח אותך אתי לשם
נפליג למרחקים.
על כל השט בספינתי,
כל מי שבצידי ירכב,
עיניו יחזו במחזות,
של חול ודם
וים ואש כוכב.
של ממלכות קמות,
של ממלכות נופלות,
כתרים של אור
ואוצרות מחשך.
דרכי אחת,
דרכי יפה,
זכרי תמיד רק זאת
נימפה.
דרכי הייתה תמיד סוגה
ורדים ושושנים,
עלי כותרת בשלל צבעים
מור ונקטר, קטורת וקוצים.
בעונג או מכאוב,
בצער או שמחה,
ראיתי שם אני תמיד,
לא ביש מזל, כי אם ברכה.
כל שאחזה בו בעיני
יפה הוא לי תמיד
ונשמתי כדרקון פורש כנפיים,
ביד שמיים
כי אפקיד.
כנות וישירות הן רק מילים
אין זו דרך של שמחה.
זו רק עמדה, של נשמה
מוכת כאב אבדן של אהבה.
מילים וחרוזים הן רק מגן
בפני האנשים,
שבין דשאי ירק
שורקים נושפים ומתפתלים,
עלובים כנחשים.
ישנו מקום
הרחק מכאן,
ששמו אבד
כעת.
ושם בינות כוכבי מרום
רוקדות בנות האלים
ושם שרות רוחות צפון
נוגנים המלאכים.
אם לי ספינת מפרש
ותואר קברניט,
אקח אותך אתי לשם
נפליג למרחקים. |
