אהבנו וגם שנאנו, אך תמיד הגענו לפשרה,
טיילנו, צחקנו, הלכנו בדרך הנכונה - הישרה,
רקמנו תכניות, שרנו - לצלילי גיטרה ישנה,
עד לרגע הגורלי, בו הנחתת עליי פצצה!
מילים, כואבות ופוגעות יותר ממכות יבשות -
אמרת דברים שלא במקומם, לעיתים דיי קרובות -
חבל, האמירות האלה קלקלו הכל! את כל היופי, את כל הטוב -
את כל מה שבנינו ויצרנו לתפארת - במשך שנים, ניפצת חלומות.
בתחילה היית אמיתי וכן, ללא אשליה, ולפתע, דמותך נראה מזויף,
מידיד אמת, חבר ורע מפרגן, הפכת לאחד שמרים את האף!
אינך יכול זאת להבין, אתה יותר מידיי גאה וחי בעולמך המיוחד,
תלמד בדרך הקשה, איך לשמור על הקיים, שטוב רק בשבילך.
אין לי דרך להסביר- אך דע, כדי לקבל מעט, יש תמיד לתת יותר!
צר לי ניסיתי להבין, לעזור ולתמוך, לחיות עם שגעונותייך בכיף,
אך אם אין הבנה הדדית- נמשיך להיות
"קווים מקבילים" ביקום!
שהם בדרך כלל לעולם, יותר לא נפגשים... בשום מקום...!
לאור כל זאת, עדיף שנתרחק!
לא רוצה יותר דמעה, לא רוצה יותר כאב!
ידוע לי
שאתגעגע, אבל אני ילדה גדולה - אתגבר...!
תמיד אזכור...! שהיה לי חבר...!
