רע לי.
ואני שותקת.
לא אומרת מילה לאף אחד.
רע לי.

מדברת בטלפון, אומרת שטוב.
ורע לי.
אני חכמה הוא אומר,
אני חכמה ולא רע לי כי אני חכמה.
ואני יודעת מה אני רוצה.
אבל רע לי.
רע לי.

אוכלת את עצמי יום יום.
רע לי.
שונאת את עצמי.
רע לי.

נושכת את שפתיי עד דם.
עד דמעות.
ומוציאה את הכל.
ועדיין,
רע לי.

אוהבת את כולם,
מקנאה בכולם על הכל,
מחפשת...
מה רע -
רע לי.

זונת שינה וחלומות ופנטזיות.
כי מי שחולם יותר מידיי -
כדאי שיעירו אותו.
כך הוא אומר.

אז אני ממשיכה לשתוק.
ולחלום.
ולנשוך את שפתיי.
ולשנוא את עצמי.
ולאכול את עצמי מבפנים.
ולעשות פרצופים של מאושרת.
ו-"טוב" לי

רע לי.