ריסים ארוכים ותלתלי פחם
זרקת אותי אל תוך מחרוזת הזיות
שבוע של שכרות ועברה כבר שנה
מאז אהבתיך
וכעת חושקת שוב
מגרדת העור עד הבשר
שיכאב קצת, שלא ארגיש כה חסרה
שהעיניים יפסיקו כבר לצרוב
שלא אביך את עצמי עוד בפניך
על כך שאני חיה, על היותי אנושית
ושוב אותה הילה של בוסר
שתתעטף בי ומעליי לעוד כמה שנים
שבוע של שכרות וכבר עברו שנתיים
מאז חיללו את נשמתי ואת גופי גרסו לאפר
הצלקות עוד בשרניות
ואני מחטטת בהן כעיט אחר טרפו
בגופך מצאתי נחמה
ואינה עוד
אף שאכבוש את רצונותיי להעלם
לחיות
לרצות
יביטו בי ריסים ארוכים ויעופו להם תלתלי פחם
שגרמו לי לסמוך
ולאבד את האמון במין האנושי.

(אתמול, 5 בבוקר, חבילת טישו, הרבה צרחות ודפיקות לב. דלת
נעולה ולב שנפרץ)

מוקדש לבעל הריסים הארוכים ותלתלי הפחם.