היום שאחרי
הכל נגמר, ובעצם רק מתחיל הכאב של פעם שלא נגמר לעולם
הבכי, החיוך הנצחי, הכאב שנכבה מאחוריו
מתי הכל יגמר, מתי אני סוף סוף אקום בבוקר והחיוך לא יהיה סתם
היום אחרי שניסיתי, וראיתי שלכולם בעצם כן אכפת
ולמה? למה אני עדיין רוצה את זה?
ומה זה השקט, השלווה הזאת שיש לי בפנים?
האם השקט הזה לנצח נמצא שם, או שמא הרעש יחזור?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.