אבא היה חולה שנתיים. היו רגעים רעים יותר ורגעים רעים פחות
אבל לאחר שנתיים הוא מת. זה לא היה מפתיע, אבל לא רציתי
להאמין. בין רגע כל האנשים שהיו מסביב הפכו עצובים, אך היה
נראה כאילו מצפים ממני להיות הכי עצובה. כולם ניסו לנחם אותי:
"אל דאגה שלי... אנחנו נדאג לך... אנחנו יודעים שכואב לך...
הכל יהיה בסדר שלי..." אז ידעתי שהכל יהיה בסדר. חוץ מזה, אבא
עלה לשמיים והוא במקום טוב יותר. עכשיו הוא בגן עדן ואלוהים
שומר עליו, ככה אימא אמרה לי.

תלינו מתחת לבית מודעת אבל על מותו בטרם עת של אבא. אימא
הסבירה לי ש-"בטרם עת" זה אומר שעדיין לא הגיע הזמן. שאלתי
אותה מתי זה כן הזמן למות אבל היא לא שמעה, אחר כך היא בכתה
שוב. עוד ועוד קרובים וחברים באו ועזרו לנו במשך סוף השבוע.
אבא מת ביום רביעי בלילה אז דחינו את ההלוויה ליום ראשון. אימא
רצתה הלוויה חילונית אז קבענו עם בית קברות בקיבוץ. אימא אמרה
שככה יקברו את אבא בתוך ארון וזה פחות נוראי. אחי הגדול, רן,
אמר שמזל שקוברים את אבא בקבורה חילונית וקבורה יהודית כשרה זה
דבר מגעיל ממש. בלילות שלפני ההלוויה לא נרדמתי ובכיתי כל
הלילה. אמרו לי שאבא שלי בשמיים והוא יכול לשמוע אותי אז
דיברתי איתו כל הלילה. אמרתי לו שיהיה בסדר ואני לא כל כך
עצובה כי הוא בגן-עדן.

בבוקר יום ראשון התחילה ההלוויה. הגיעו המון אנשים, אך את הרוב
לא הכרתי. כמעט כל הבנים שהגיעו היו עם כיפה. לא ידעתי שיש
לאבא כל כך הרבה חברים דתיים. כל מי שרצה עלה לבמה ואמר כמה
מילים על אבא, כולם אמרו עליו רק דברים טובים. הם סיפרו על
המחלה הנוראית ודודה שלי קראה שיר בחרוזים על אבא, אהבתי אותו.
אבא שכב בארון והקשיב. אחרי שדיברו הרבה אנשים התחלנו ללכת
לכיוון הקבר שיהיה של אבא. אימא הלכה מקדימה עם רן ושניהם בכו,
אני לא בכיתי והלכתי לבד מאחוריהם. איזה סבא וסבתא זקנים הלכו
לידי ודיברו. שמעתי את הסבא אומר שהקבורה לא כשרה וזה לא בסדר
וחבל שאלוהים יעניש את אבא. הוא אמר שאבא לא יכול להגיע לשמיים
ככה. התגעגעתי.

בזמן שקברו את אבא בבור שרו שירים דתיים. גם הקריאו פסוקים
מהתנ"ך. לא הבנתי למה עושים דברים דתיים בהלוויה חילונית.
רציתי לשאול את אימא אבל היא בכתה כל הזמן. רן גם בכה, אז
בכיתי גם. אחרי שקברו את אבא עברו המון אנשים ולחצו לנו את
הידיים. גם נתנו לי חיבוקים ואמרו לי שהכל יהיה בסדר ואלוהים
שומר על אבא בשמיים. אבל אני כבר ידעתי שהם משקרים, ידעתי שאבא
לא בגן עדן בשמיים כי לא קברנו אותו בקבורה כשרה.

בלילה שוב לא נרדמתי, בכיתי והתגעגעתי לאבא. רציתי לדבר איתו
אבל כל הזמן נזכרתי שהוא בכלל לא ישמע אותי כי הוא לא בשמיים.

אחרי שבכיתי הרבה הפסקתי וחייכתי. הפסקתי להתגעגע. מצאתי דרך
לפגוש שוב את אבא, הלכתי לשירותים ולקחתי את סכין הגילוח של
אבא.

בבוקר אימא מצאה אותי עם פתק: "נא לקבור בקבורה חילונית".