לכאורה שלוש תמונות, שלושה רגעים, נבדלים כלכך אחד מהשני... אנחנו נמשכים לכל
תמונה בנפרד כמו שנמשכים לכל זיכרון בנפרד, לכל שאיפה בנפרד, לכל אדם בנפרד.
אך רק ביחד הם מהווים את מי שאנחנו.

פיסות אנושיות מפוזרות בכל מקום, ברגע בודד אחד.

תקופות חגים שמזכירים לכולנו רגעים מהילדות, ואנשים שכבר לא איתנו.

והתקופות המעטות מדי בהם אנו מסוגלים להתנתק מהסביבה, מהחיים, מהיקום. לתחבר
אל עצמנו וסוף סוף לנשום.


אנו כולנו אסופה של רגעים
כל רגע ורגע שעובר
אנו לומדים
וחיים.