לילה אחד, חלמתי שזכיתי לראיין את אלוהים.
"גש אלי", אמר אלוהים בחיוך. "אז אתה רוצה לראיין אותי?"
"אם יש לך זמן", אמרתי.
אלוהים חייך ואמר: "הזמן שלי הוא הנצח, יש לי זמן לכל דבר...
מהן שאלותיך בני?"
"מה הכי מפתיע אותך בקשר למין האנושי?" שאלתי.

ואלוהים ענה: "הכי מפתיע אותי בבני האדם זה שהם משתעממים
מהילדות שלהם, ממהרים להתבגר ואז משתוקקים לשוב ולהיות
ילדים...
זה שהם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף ואז מאבדים את כספם
כדי לשקם את בריאותם בחזרה...
זה שהם חושבים בחרדה על העתיד ושוכחים את ההווה, כך שאינם
חיים, לא בהווה ולא בעתיד....
וזה שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו ומתים כאילו שמעולם לא
חיו..."

ידו של אלוהים לקחה את ידי ושתקנו לזמן מה.

המשכתי לשאול: "כהורה, אילו שיעורים היית רוצה שילדך - בני
האדם, ילמדו?"
אלוהים ענה בחיוך: "הייתי רוצה שילמדו, שהם אינם יכולים לגרום
לאף אחד שיאהב אותם, כל שביכולתם הוא לאפשר לעצמם להיות נאהבים
ואהובים...
שילמדו שאין זה טוב עבורם להשוות את עצמם לאחרים.
שילמדו לסלוח על ידי תרגול הסליחה.
שילמדו שלוקח רק מספר שניות לפגוע קשות באלו שהם אוהבים, ושזה
עלול לקחת שנים ארוכות עד שירפאו הפצעים.
שילמדו שאדם עשיר אינו זה שיש לו הכי הרבה, אלא זה שזקוק להכי
מעט...
שילמדו שישנם אנשים שאוהבים אותם מאוד, אך פשוט עוד אינם
יודעים איך להביע או להראות את רגשותיהם.
שילמדו שהערך הרב ביותר, אינו טמון במה שיש להם אלא במי שיש
להם.
שילמדו ששני אנשים יכולים להביט על אותו הדבר, ולראות אותו
בצורות שונות.
שילמדו שאין זה מספיק לסלוח איש לרעהו, הם גם חייבים לסלוח
לעצמם."

ישבתי לי כך עוד זמן מה, נהנה מהרגע.
"תודה לך עבור הזמן שלך", אמרתי מלא ענווה.
"האם יש דבר נוסף שהיית רוצה שהילדים שלך ידעו?"

אלוהים חייך שנית ואמר: "רק דעו שאני כאן עבורכם. תמיד."

ואהבת לרעך כמוך...