פעם ראשונה שראיתי אותה ידעתי שהיא אחת מהנקבות הכי יפות
בעולם. אבל פעם ראשונה שראיתי אותה היא הייתה עוד ילדה קטנה.
תינוקת בעצם. שיער בלונדיני ועיניים כחולות. עכשיו, היא נהפכה
לנערה. בחורה צעירה. מדהימה ביופייה. שיערה נצבע לשחור ועיניה
נהפכו לירוקות. גופה מהמם והיא כל-כך סקסית כשהיא יוצאת
מהמקלחת ונעמדת מולי עטופה במגבת כאשר שיערה מטפטף על הרצפה.
היא מורידה את המגבת ומסתכלת עלי במבט מפתה ומתקרבת לאט ואז
נעצרת. לעולם לא נוגעת בי. גם כשהיא לבושה. רק לפעמים גופה
השתפשף בי, אך גם זה לא בכוונה. היא האהבה האמיתית שלי,
היחידה. אף פעם לא הכרתי מישהי או מישהו כל כך טוב אי פעם
בחיי. היא דיברה אלי לפעמים. סיפרה לי את כל סודותיה והסתכלה
עלי במבט עצוב, מסכן ופגוע. אפילו רגעים אינטימיים היו לנו.
אני אף זוכר את הרגעים המהנים והמצחיקים ביותר, היא הייתה עושה
לי פרצופים מטומטמים ואז היינו נשפכים מצחוק. שנינו. אני עדיין
תוהה אם היא ראתה אותי צוחק לעצמי ברגעים אלה. היינו מבלים גם
עם חברות וחברים שלה. נחמדים מאוד אני חייב לציין. היא גדלה
והתבגרה ואני בר מזל שהייתי נוכח בשנים הללו. אך סופי עצוב.
אני יושב באמצע הרחוב, שבור ומלא כאב. לעולם לא חשבתי שהיא
תפגע בי כך. תיקח אותי ואז תזרוק אותי. כמו תאונת פגע וברח.
אצטרך לחכות פה עד שימצאו אותי מפני שאיני יודע היכן אני נמצא.
גם נפשית, בלעדיה אני מרגיש אבוד לחלוטין. אני מתגעגע אליה.
מעניין אם יש לה כבר מישהו חדש. אולי ההוא מעבר למסדרון. הוא
תמיד זמם עליה. אבל אולי היא מרגישה כמוני ורק עכשיו מבינה את
זה? אולי היא מתגעגעת אלי... למי שהיה שם לצידה מאז שנולדה...
המראה היקרה והאהובה שלה...