היא מתעוררת, מסירה בכבדות את השמיכה מגופה, נועלת את נעלי
הפרווה שלה, וצועדת בעצלנות לאמבטיה.
היא פותחת את זרם המים, ובוהה בעצמה במראה בעוד המים מתחממים
לאיטם.
היא שמה לב כי כל איפורה הכבד מליל אמש נמרח, וכי מתחת לעיניה
ישנם שני סימנים ארוכים של עיפרון שחור.
היא מעבירה את ידיה על סימנים אלו, מורידה אותם.
לא רוצה להיראות מוזנחת.

היא מביאה את ידה לקראת זרם המים, וקופצת לאחור.
המים רותחים.
היא מכבה את זרם המים.תשטוף את הפנים כבר באמבטיה.

היא מורידה לאט את מכנסי הטרנינג שלה, ולאחר מכן את החולצה,
ואת התחתונים השחורות שלה.

היא אוספת את שערה לזנב-סוס גבוה, ונכנסת למקלחון הקטן.
היא פותחת את זרם המים ובמהירות מכוונת על גופה.
זה קר בהתחלה, אבל אז, לאט לאט, ממש כמו רגשותיה, הזרם מתחמם.

היא לא רוצה לצאת מהמקלחת.
היא רוצה לשטוף מעצמה את הכל-את הכאב, את הכעס, את הדמעות, את
הדם...

לבסוף היא גוררת את עצמה מהמקלחת.
היא מחפשת אחר המגבת שלה. מגבת ורודה עם השם שלה תפור עליה.
היא מוצאת אותה, ומתעטפת בה.

היא פותחת את דלת האמבטיה וחוזרת לחדרה.
כל הפרוזדור התמלא במים.
שכחנית שכמותה... לא ניגבה את עצמה.

היא הולכת לחדר, טורקת בעדינות את הדלת, פותחת את הארון,
מוציאה זוג תחתונים, מתלבשת ומתארגנת, והולכת להתיישב על מיטתה
המבולגנת.

היא מרימה את כריתה, ומוציאה מתחתיה אולר קטן ונוצץ.
היא מעבירה אותו בעדינות על ידה הרזה, וצופה בסדיניה מתלכלכים
שוב בטיפות דמה, ודמעותיה...

היא נשכבת על המיטה, ידה נופלת מהמיטה,נותנת לדם לנזול על
אצבעותיה הכחושות, ולדמעות לנזול על לחייה.

היא בוכה קצת.
נרגעת, ולוחשת לעצמה: "הנה עוד יום חדש מתחיל...".