נשארים במקום.
שנינו.
ובמיוחד... אתה.

עם הביישנות הזאת -
יימח שמה.


אני מתקרבת לעבר מטרה.

אתה בורח -
צעד אחורה, חזרה.



לא יקירי.
אני לא מאשימה.
אבל אם רק הייתי יודעת,
באיזה מסלול ללכת איתך.

הדרך איתך היא מפותלת,

ארוכה.

אין שלטים, אין מדריכים, אין מפה!

אני צריכה לנחש.



אני צריכה עזרה.



צעד קדימה, צעד אחורה.
אני לא מבינה לאיפה הולכים.
הלילה יורד,
אנחנו רואים, אך לא נוגעים.


צעד קדימה, צעד אחורה.
אני בטעות משתכרת...
מאבדת שביל, לטובת דמעה מרה.


אני אשב, אחכה לך.

תבוא...? לא תבוא...?
והבלבול נבלע בחשיכה.





מי שהשיר נכתב לו כנראה אף פעם לא יקרא את השיר הזה...
כי שהביישנות היא מהשטן.